מאיר טפירו. מוכן לאירופה (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
כולנו רוצים חמישייה כחול-לבן על המגרש, אבל זה לא אפשרי | צילום: ספורט 5
ניר אלון בחור נחמד מאוד, אך אינני מזדהה עם רעיונותיו ודרכו. במשך שנים, הצליח ארגון שחקני הכדורסל – גם הרבה לפני שאלון עמד בראשו – לכרות את הענף עליו ישבו השחקנים.

היה זה הארגון שהצליח להעביר את החוק האווילי במהלך שנות התשעים שביטל את זכויות המועדון על רווחיו ממכירת שחקנים ובכך הבריח אנשי עסקים לגיטימיים והמיס את ענני האשליה הכלכלית שבכדורסל.

תחילת שנות התשעים היו זוהרות במיוחד: שחקני כדורסל הביאו הביתה הון תועפות וההתעניינות בענף הייתה בשיאה. אבל ארגון השחקנים, כמו במשל של "הדייג ודג הזהב" רצה יותר. יותר ממה שהענף יכול היה להעניק. היו שיחות, היו איומים על שביתות וזה הסתיים בחוקים אוויליים שהכניסו את הליגה לתרדמת ממנה, כמדומני, לא התאוששה עד היום.

שנות השמונים והתשעים בהן היה כדורסל ישראלי אמיתי כבר לא יחזרו יותר. הימים בהם הקהל גדש את האולמות באלפים ולמחרת רבבות ומאות אלפים היו עוקבים בשקיקה אחר התוצאות בעיתון וצמודים בערבי המשחקים למקלטי הרדיו כדי לשמוע את אלי ישראלי, רון קופמן ויואב אביב בגלי צה"ל מדברים שלוש שעות כדורסל בפריים-טיים. היום, אם לא ההחייאה המלאכותית שערוץ הספורט עושה לליגת העל – איש לא היה טורח בכלל להתעניין בתוצאות.

דרמה שלא משרתת אף אחד

כולנו רוצים חמישייה כחול-לבן על המגרש, אך לצערנו יש שתי סיבות טובות מאוד מדוע זה לא יכול לקרות. קודם כל, התמורות שחלו בכדורסל האירופי והשפיעו עלינו ישירות כחלק ממנו: חוק בוסמן ואלו שבאו בעקבותיו טשטשו לחלוטין את הזהות בין הקבוצה – לשחקן המקומי. צפו ביריבות מכבי ת"א ביורוליג: בכולן כמעט ללא יוצא מן הכלל, מספר הזרים גבוה ממספר המקומיים. הסיבה השניה היא שהכדורסל שלנו במשבר גדול מאוד. זו הסיבה שכל הנבחרות שלנו תקועות בדרג ב' או ג'. פעם היינו חוד החנית של אירופה – היום המדינות המובילות מטאטות איתנו את הפארקט.

המחשבה המוטעית לפיה חומר השחקנים כאן ישתבח אם יהיו פחות זרים וישראלים ישחקו יותר – היא סתם אשליה. הכל מתחיל ברמת המאמנים הירודה – פעם היו כאן תותחים - היום פטפטנים גנבי דעת, ממשיך בילדים שלא נוהרים עוד לליגות הקט-סל כמו פעם ומסתיים בקבוצות שלא מעניינות אף אחד – אפילו לא את מי שגר מול האולם בו הן משחקות.

רוצים שינוי? התחילו מלמטה. העוגה המקולקלת חייבת להיזרק לפח ומה שמבקש ארגון השחקנים זה לכסות אותה בקצפת ולהגיש למאכל. כל השביתות, ההצגות והדרמות – משרתות בעיקר את הסצנה ופחות את הכדורסל והכדורסלן הישראלי.

ובכלל, כל ההתארגנות הזו בחסות ההסתדרות, רק ממחישה את אחד הדברים היחידים שלא תיקן הליכוד מאז עלה לשלטון ב-1977 לסירוגין: לפרק את ההסתדרות ולבטל כבר את זכות ההתארגנות של עובדים, דבר מיותר ומגוחך שגורם רק נזקים לכלכלה ולכל מה שמסביב לו.