זהירות, ספוילר

זהירות, ספוילר: מכבי תל-אביב תהיה בפיינל פור בפאריס. ההפסד במשחק הראשון בסדרה מול פרטיזן בלגרד הכניס את המועדון הצהוב להלם, אבל אחרי הניצחון הגדול 78:98 אמש, אפשר לומר בביטחון שמדובר במעידה חד פעמית. בכל הנוגע לכדורסל, מכבי עדיפה בהרבה על פרטיזן ויכולה לנצח משחק אחד, לכל הפחות, בבלגרד.

השחקנים של פיני גרשון צריכים לשכוח את כל מה שקרה בשבוע האחרון ולבוא בראש שקט למשחקים בבלגרד-ארנה, שם יחכו להם 22 אלף צופים רועשים בכל ערב. אין ספק שזהו אחד המקומות הפחות נעימים להגיע אליהם, אבל בכלל לא בטוח שהמעבר למגרש הגדול יבוא לטובתם של שחקני פרטיזן, שלרובם זהו המפגש הראשון עם האולם.

במהלך המאבקים הגדולים על אליפות המדינה בשנות השמונים, היו נוהגים בהפועל תל-אביב להעביר את משחקי הדרבי העירוניים מאולם אוסישקין המיוזע על גדות הירקון להיכל הספורט ביד-אליהו כדי ליהנות מרבבת צופים באדום. את הסוף, כולם יודעים.

אולם "פיוניר" האגדי של פרטיזן מזכיר בהרבה מובנים את אוסישקין. האוהדים יושבים ממש על הפרקט. התנאים מוכרים לקבוצה הביתית ונותנים לה יתרון, בעיקר כשמצב המגרש הרעוע לא מאפשר משחק ברמה גבוהה.

מגרש ביתי בא לידי ביטוי בעיקר באחוזי הקליעה של הקלעים, שרגילים לטבעות מסוג מסוים ולתמונת רקע מסוימת מאחורי הסל. ברגע שלוקחים להם את התנאים הביתיים האלה, לוקחים להם את יתרון הביתיות. ולכן, בפועל, המשחקים ב"ארנה" יהיו משחקי חוץ לשתי הקבוצות – ובמקרה הזה הקבוצה היותר טובה תנצח. אל תבטלו את כרטיסי הטיסה לפאריס.

כמעט מכות ביציע

אחרי עשרות שנים שאני לא מחמיץ משחק של מכבי תל-אביב באירופה, גם לי זה קרה בסוף - ערס תפס לי את המקום. זה הרי היה צריך לקרות מתישהו. הצלחה של מכבי והעפלה לשלבים המתקדמים בטורניר תמיד גורמת לכל מיני אנשים שלא אוהדים את מכבי "אבל רוצים שהיא תצליח באירופה" להגיע להיכל הספורט.

וכך, מצאתי את עצמי מתווכח בלהט עם אוהד הפועל ירושלים שהחליט לראות את המשחק השני בסדרת ההצלבה של מכבי מול פרטיזן, והתיישב דווקא על הכסא שלי. רגע לפני שהאירוע עובר לפסים אלימים (אמא, בחיי שהוא התחיל) הגיע שוטר שהוביל את הבחור למקומו המתאים.

ולמה אני בעצם מטריח אתכם בסיפור הזה? כדי להתוודות על כך שפספסתי את תחילת המשחק, שלפי מקורות זרים היה החלק הרע של מכבי במשחק. לפי החלקים שכן ראיתי אני יכול רק לחלק מחמאות לפיני גרשון. משחק ההגנה של מכבי היה קרוב למושלם, ובהתקפה היא הציגה משחק מאורגן, מסודר ובעיקר סבלני. במילים אחרות, הפוך מהמחצית השנייה של המשחק הראשון.

במגרש דווקא כן היו מכות

שחקני פרטיזן בלגרד הבינו שבכדורסל הם לא יצליחו לעצור את מכבי, אז הם השתמשו בכלי היחיד שהם ידעו שהם עדיפים בו – הפיזיות. המשחק האגרסיבי של הסרבים גבל לעתים במעשים פליליים, עם תעודת הכשר מצד שלישיית השופטים בראשות לואיג'י לאמוניקה האיטלקי, שזכור לצהובים מהמשחק מול ברצלונה בו הורחקו שלושה משחקני הקבוצה, לאחר שג'יאנלוקה באזילה (גם איטלקי, כאילו במקרה) בעט בוונטיגו קאמינגס כשהוא שכב על הפרקט.

הסרבים הכו, והמכבים עמדו מנגד – שיחקו כדורסל וחטפו עבירות טכניות (שתיים לספסל של מכבי, אפס לספסל של פרטיזן שלא הפסיק לחמם את הקהל בשער 9). כל זאת עד שהגיע גיא פניני, ללא ספק המועמד המוביל לרשת את מקומו של דרק שארפ בתפקיד הקפטן הצהוב.

פניני הוא הדוגמה הקלאסית לשחקן שאת התרומה שלו לא צריך לחפש בדפי הסטטיסטיקה אלא בסימנים הכחולים שעל הגוף אחרי המשחק, והיום היו לו הרבה כאלה. מעבר לשלוש החטיפות שלו, גיא נתן משחק הקרבה מושלם בהגנה, סחט עבירת תוקף חשובה, וברבע הרביעי גם נתן לרוברטס שיעור קצר במורשת היהודית לקראת ליל הסדר, והאכיל אותו בזרוע.

את המכות ביציע מנע שוטר ערני. בפרקט היו צריכים את שמעון מזרחי שיעשה סוף לכמעט-תגרה הזאת.

קינג דיוויד

מחמאות אישיות מגיעות גם לדיוויד בלות'נטאל, השחקן הישראלי הכי טוב במכבי, ואולי בכלל, לאור השחיקה ברמתו של עמרי כספי. כל מי שאוהב כדורסל לא יכול שלא להתאהב בזריקת הפייד-אווי של דיוויד מחצי מרחק, שלא לדבר על הארוטיקה הסמויה בשחרור האוטומטי שלו לשלוש. העובדה שהעונה הוא גם התחיל לעשות הגנה הופכת אותו למועמד לגיטימי לחמישיית העונה של יורוליג.

בלות'נטאל ככל הנראה גם נתן קצת השראה לאלן אנדרסון, שהפסיק "להכריח" זריקות והתחיל לשחק כדורסל קצת יותר ממושמע וקבוצתי. סטפון לאזמה המשיך להיות אי של יציבות בהגנה, פישר חזר להיות משאבת נקודות (7/7 מהשדה) וצמד הרכזים וויזנייבסקי את פרקינס המשיכו לעשות לפיני גרשון כאב ראש חיובי, כי באמת קשה להחליט את מי להציב על הפרקט כששניהם משחקים כל כך טוב.

רק בישראל 1

עשרות התארים שמכבי אספה וההישגים הבינלאומיים משכו אליה המון אוהדים, כמו גם המון שונאים. אפשר לכתוב ספר פסיכולוגיה שלם על העניין. אחד הדברים היותר מדהימים בהקשר הזה הוא ההתמצאות של שונאי מכבי בעניינים המקצועיים של הקבוצה.

אחרי שמכבי השמיטה יתרון של 21 נקודות והפסידה את המשחק הראשון בסדרה, לא הופתעתי שקיבלתי מספר שיחות טלפון מלגלגות מצד שונאי מכבי ותיקים. מה שכן הפתיע אותי הוא שכל מי שהצעתי לו התערבות ידידותית על כך שמכבי תנצח את הסדרה לא עט על המציאה אלא הפליא בניתוחים מקצועיים כמו: "קצ'מן לא יתפוס שוב יום כזה", "אם מכבי מצליחה לסגור את הצבע לריבאונד התקפה היא תצליח לגנוב משחק חוץ" ושאר תירוצים שבאים ללמד על האדיקות שבה שונאי מכבי עוקבים אחר המשחקים שלה.

אוהדי מכבי מתייצבים כל יום חמישי כדי לעודד את הקבוצה שלהם. שונאי מכבי מתיישבים כל יום חמישי מול הטלוויזיה ומקווים שהיא תפסיד. ללא ספק, הקבוצה של המדינה.

רק בישראל 2

אני ממעט לכתוב על כדורגל, מכיוון שאני מרגיש שאני לא מבין מספיק את הענף הזה. קחו לדוגמה את מקרה טל בנין. אחרי שכמעט ירד ליגה עם מכבי פתח-תקווה כעוזר מאמן, הוא מונה למאמן נבחרת הנערים – נכשל איתה (זוכרים את השביעיות המשפילות מול גרמניה ופולין?) והשבוע הודיעו שהוא יהיה עוזר מאמן הנבחרת הבוגרת. בחיי שאני לא מבין את הענף הזה, מה שאני כן מבין זה שאני במקצוע הלא נכון. למישהו יש את הטלפון של אבי לוזון?

אהבתם? התעצבנתם? גם לכם ישבו על הכסא בנוקיה? כתבו לסלונים