משנה מקום, משנה מזל

עוד סמל גדול של מכבי תל-אביב עזב את היכל נוקיה מושפל. בלי משחק פרידה. המחליף שלו הגיע בלי מסיבת עיתונאים מכובדת. דרושה ועדת חקירה דחופה. במכבי תל-אביב לא יכולים לעבור על העניין הזה בשקט. איך יכול להיות שרגע לפני פתיחת משחקי הפלייאוף בליגת העל מחליפים לשמעון מזרחי את הכסא המיתולוגי לצד הספסל? הזהרתי לפני המשחק אבל לא לקחו אותי ברצינות, זה נגמר בתבוסה ביתית לבני השרון של דן שמיר. משנה מקום, משנה מזל. יוחזר הכסא האדום לאלתר!

ועכשיו ברצינות, אוהדי מכבי תל-אביב יכולים להודות (שוב) לאבנר קופל שגורם לאפתיות מול האפשרות התיאורטית שמכבי לא תזכה באליפות. הנה, בוא נקח טיול נוסטלגי אל השנה שעברה, אז אירחה מכבי בפתיחת משחקי הפלייאוף את עירוני אשקלון למשחק בית ראשון בסדרה "לפרוטוקול". מכבי הפסידה את המשחק ויום למחרת כתבתי באתר זה את המילים הבאות: "שייקה מהגשש כבר סיכם זאת בצורה הכי מדויקת לפני יותר משלושים שנה כשאמר שבלי האמונה, צסק"א לא הייתה אוכלת אותה. חניכיו של פיני גרשון נראו אתמול כאילו החליטו לגלם את דמותו של נשרק'ה מהמערכון הנ"ל, תוך כדי שהם מתקשים בביצוע הפעולה הפשוטה של 'פוט דה בול אין דה סל'. כולם חוץ מד'אור פישר, שעם המשקפיים המוזרים שלו מזכיר בעיקר את חכם חנוכה מחגיגה בסנוקר".

אז לנעליו של פישר נכנסו אתמול צ'אק אידסון וגיא פניני, שהיו שני השחקנים היחידים שהגיעו למשחק מהצד של מכבי, בעוד שמצד האנדר-דוג הגיעה הקבוצה של "הלפטופ" עם אנרגיות שלא נראו ממנה כל העונה. באותו טור מלפני שנה ציינתי את העובדה שמכבי קיבלה עדיפות של 19 נקודות בווינר. השנה במועצת ההימורים"למדו מהלקח", ונתנו למכבי רק יתרון של 16 נקודות.

מכביזם? לא בבית ספרנו

בשבוע שבקבוצת הכדורגל של המועדון מתלבטים אם "לתת" למכבי חיפה משחק במתנה (כאילו שחיפה צריכה מתנות מול הילדים של נמני) כדי למנוע מהפועל תל-אביב לזכות באליפות, נראה שגם במחלקת הכדורסל שכחו כבר מזמן את העניין הזה שנקרא מכביזם. להוציא את גיא פניני ודרק שארפ (שלא שיחק), נראה שלשחקנים במכבי פשוט לא אכפת אם הקבוצה תנצח או לא. בעוד פניני מסתער על כל כדור (או רגל) ושארפ מזנק בזעם על השופטים מהספסל, שאר השחקנים מסתובבים באדישות בין עוד איבוד כדור לעוד זריקה לא מתוכננת. מכביזם? יותר כמו גועל נפש.

בסיום המשחק נצפה הקורא הוותיק של המדור אלן אנדרסון, כשהוא מתבדח וצוחק עם פי.ג'יי טאקר מבני השרון. מעניין על מה יש לו לצחוק רגע אחרי הפסד? טוב היה עושה אנדרסון, ששכרו גדול יותר מכל התקציב של בני השרון, אם היה עוצר ועושה עם עצמו חשבון נפש. נראה שמאז ההדחה מהיורוליג הוא פשוט החליט לוותר. האדישות שלו זועקת לשמיים. לא אכפת לו אם הוא פותח או עולה מהספסל, לא אכפת לו אם הוא קולע או מחטיא, לא אכפת לו אם הוא לוקח את הריבאונד - ויותר מהכל, כנראה שלא אכפת לו שכל הקריירה שלו הולכת להיראות כמו מסע נדודים מתמשך ומייגע כאשר כל שנה הוא ירשים עם כמה מהלכים יפים אבל לעולם לא יהפוך להיות שחקן מרכזי בקבוצה מנצחת. קוראים לזה לוזריות.

איפה הקהל של מכבי?

כל ילד בזאגרב, מילאנו ושרלרואה יודע שהיכל הספורט ביד אליהו הוא אחד מהאולמות המפחידים באירופה. הקהל של מכבי שווה לקבוצה 15 נקודות בכל משחק בית ביורוליג. אבל מה עם הליגה? מה שפעם היה הלחם והחמאה של האוהדים הפך למטרד מיותר. כן, לשיטה המטופשת של אבנר קופל יש סיבה לחוסר העניין, אבל איך יכול להיות ש-7,000 אוהדים הזמינו אופציות לפיינל-פור בפריז אבל מכבי לא מצליחה להביא חצי מכמות האוהדים הזאת למשחק פלייאוף?

לזכות מכבי ייאמר שהם מודעים לתופעה והם מנסים למלא את המגרש באנשים בעלי מוגבלויות, בחיילים ובעובדי החברה המאמצת. הכל טוב ויפה במשחק ליגה מול עפולה, אבל במשחק פלייאוף קובע אפשר היה לצפות שכל אותם אוהדים שמתרברבים במנוי העונתי שלהם למכבי יעשו מאמץ ויגיעו לעודד את הקבוצה שלהם.

ומילה רעה גם לאוהדי בני השרון שלא טרחו לבוא לתמוך בקבוצה שלהם. ספרתי בקושי חמישים אוהדים כחולים-לבנים, וגם ככה רובם היו מקורבים למועדון. האוהדים מהשרון הפסידו את המשחק הטוב ביותר של קבוצתם העונה, ואחד המשחקים הגדולים בתולדות המועדון. ואגב, הגיע הזמן לשבור את המיתוס הזה לפיו אי אפשר להשיג כרטיסים למשחקים של מכבי. ניגשתי לפני המשחק לקופות ההיכל וניתן היה לקנות כרטיסים במחירים שווים לכל נפש.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

ההפסד אתמול הגיע דווקא בתאריך שהצהובים זוכרים לטובה. ב-2 במאי 2004 מכבי תל-אביב זכתה באליפות אירופה אחרי אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הכדורסל האירופי. שנה אח"כ, בדיוק באותו תאריך, מכבי הוסיפה עוד גביע לרשימה מול אלפי אוהדים במוסקבה. נותר רק לתהות האם ה-2 במאי יהפוך להיות יום היסטורי גם לבני השרון.

אהבתם? התעצבנתם? גם אתם מתגעגעים לכסא של שמעון? כתבו לסלונים