"לא כל אדם מוצא את אושרו בחיים, ואם הוא מוצא – זה בטח של מישהו אחר", כך נפתח השיר הקלאסי של כוורת: "המגפיים של ברוך", שמתאר את סיפורו החריג של מי שכבר בגיל צעיר הוריו קנו לו מגפיים רגל שנייה, אבל בהמשך חייו גילה שמגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט, קשה מאוד להשיג אותם כעת. אבנר קופל, אם תרצו, הוא "ברוך" מודרני.
עבור מי שלא התעניין בכדורסל או בעולם העסקנים הספורטיבי בעשורים האחרונים, נזכיר שאבנר קופל הוא יו"ר הדירקטוריון של מנהלת הליגה בכדורסל, ובמקביל מכהן גם כיו"ר הזמני של איגוד הכדורסל. ניגוד אינטרסים? למי אכפת? העיקר שהכל נעשה בהתנדבות, כפי שאבנר כל כך אוהב לציין. קופל מצא את אושרו בחיים, בדיוק כמו בשיר ההוא של כוורת, אלא שהאמת היא שהאושר האמיתי שלנו נובע ממועדון הכדורסל של מכבי תל אביב.
הכדורסל בשפל? העיקר שיש פיינל פור
הכדורסל הישראלי, בתקופתו של קופל, אבל למעשה עוד הרבה לפניה, מתהדר בנוצות לא לו. אין חובב כדורסל באירופה שלא נותן כבוד לכדורסל כחול-לבן, אבל בכך הוא למעשה נותן כבוד לקבוצה אחת, זו שזכתה חמש פעמים באליפות אירופה, והופיעה בעוד עשרות מעמדים מכובדים ברחבי העולם.
במשך עשרות בשנים ניסו בליגה הישראלית למצוא דרכים להתחרות עם האימפריה שבנה שמעון מזרחי ביד אליהו, והאמת, הרבה פעמים כמעט הצליחו. הפועל רמת גן הייתה רחוקה כחוט השערה מזכייה דרמטית באליפות, אליצור נתניה מתחה את מכבי, הפועל תל אביב עשתה את זה לאורך שנים – אבל כולן כשלו ברגע המכריע. כל זאת עד שהגיע אבנר, הנחיל את שיטת הפיינל פור, והצליח לגרום לכך שבשש השנים האחרונות זכו שלוש קבוצות שונות באליפות המדינה.
אבל אליפויות, לא קונים מהר, וכדורסל פה, כן חסר. הכדורסל הישראלי נמצא בשפל המדרגה. הנבחרת הלאומית היא החלשה מזה שנים וליגת העל שמתחת למכבי תל אביב, גם אם היא משופעת בתוצאות צמודות ומפתיעות – היא מהמשעממות באירופה. הקהל שמדיר רגליו מהמגרשים הוא ההוכחה לכך.
"ליגת העל"? אפילו בבולגריה יותר טוב
המוצר היחיד בליגת העל של קופל ששווה כסף הוא מכבי תל אביב. המשחק של מכבי משודר מדי שבוע בערוץ בתשלום, והוא מושך את אחוז הצפייה הכי גבוה בטלוויזיה ובמגרשים – וההפסדים הנדירים של מכבי, הם היחידים שמדווחים בצורה נרחבת בתקשורת. שלא לדבר על הפסדי האליפויות בשנים האחרונות שמציירים תמונה שקרית של ליגה תחרותית שיכולה להסתיים בכל תוצאה.
הפערים הספורטיביים בין המועדון הצהוב לליגת העל שמתחתיו ידועים לכל ילד בישראל. אם אבי לוזון אמר פעם שליגת העל הישראלית בכדורגל היא השישית באירופה וזכה ללגלוג, אז בכדורסל דווקא אפשר להגיד את זה, אבל רק בגלל נוכחותה של מכבי תל אביב בליגה. בלי מכבי בליגה, "ליגת העל" הופכת לבדיחה ברמה של הליגות בבולגריה או סלובניה.
תתביישו, איך אתם מעזים להביא קהל למגרשים?
חגי סגל יודע את זה. חגי הוא אחד מהאנשים הוותיקים והחיוביים בכדורסל הישראלי. הוא יודע מה שווה הליגה הישראלית, ומה שווה מכבי תל אביב. אז כשאני קורא את הרשימה המנומקת של סגל באתר המנהלת, בה הוא תוקף בצורה חסרת תקדים מבחינתו (שכן הוא לא בנאדם תוקפני מטיבו) את מכבי תל אביב ובצורה אישית את מאמנה, דייויד בלאט, אני קצת נחרד.
נחרד כי אני חושש שבמנהלת הליגה באמת מאמינים שבלי המוצר היחידי שמצדיק את הכסף שמשולם עליו, יש להם ליגה. קשה לי להאמין שחגי סגל מאמין שהמנהלת יכולה למלא את היכל נוקיה בפיינל פור הישראלי בלי מכבי תל אביב. לצורך הדוגמה, בשביל לנסות להביא קהל למשחק הפלייאוף הקריטי של אשדוד מול גלבוע/גליל, משחק שיכול לקבוע את העולה לפיינל פור הישראלי, הודיעה אשדוד ש-500 הצופים הראשונים שיגיעו למשחק ייכנסו למגרש בחינם. זהו השפל שאליו הגיע הכדורסל שלנו. אז איך יכול להיות שסגל תוקף את הקבוצה היחידה בליגה שדווקא מביאה קהל למגרשים (את הקהל שלה, ואת הקהל של היריבה שבא לראות אותה)?
סגל טוען, ובצדק, שזה מוזר שמכבי תל אביב "הרשמית", זאת שיש לה דעה על כל דבר, לא הגיבה לחרם שמארגנים האוהדים שלה נגד הפיינל פור הישראלי. גם לי, כאוהד הקבוצה, זה מפריע. הייתי רוצה לשמוע את הקבוצה שלי יוצאת באופן תקיף נגד שיטת הפיינל פור שפוגעת בראש ובראשונה באוהדים שלה. הייתי שמח אם הקבוצה שלי הייתה קוראת באופן רשמי לאוהדים שלה לא להגיע לאירוע הזה.
אבל מכבי "הרשמית" לא יכולה לעשות את זה, ואני מבין את זה, בדיוק כמו שחגי סגל מבין. מכבי תל אביב לא יכולה לקרוא לחרם נגד ארגון בו היא שותפה. זה מה שחסר לה. ובדיוק מאותה סיבה חגי סגל, סמנכ"ל מנהלת הליגה, לא יכול לנהוג בתקיפות שכזו כלפי חברה בארגון שלו – ובטח שלא לזלזל בדעתו המקצועית של מאמן נבחרת רוסיה.
אי אפשר להוציא את המדינה מהקבוצה
גם אם חלק מהאוהדים שלה תומכים במהלך "התנתקות" חד צדדי, ואפילו אם הצוות המקצועי תומך בזה, מכבי תל אביב לא יכולה לעזוב את הליגה הישראלית. זה לא יקרה כל עוד חתן פרס ישראל הוא יו"ר הקבוצה, זה לא יקרה כל עוד היא נהנית מהכינוי "הקבוצה של המדינה".
מכיוון שאני בטוח שחגי סגל יודע שאין שום סיכוי שבעולם שמכבי תעזוב את הליגה שלו, לא ברור לי למה הוא היה צריך לתקוף את בלאט ("שכח איפה גדל ואצל מי"). זכותו של בלאט לצאת נגד החוקים שבאים להגביל את הקבוצה שלו ופוגעים בה במסגרות בינלאומיות.
במכבי תל אביב ממשיכים "לאיים" שהם ישחקו בעונה הבאה בשתי ליגות, כאשר הדבר היחיד שברור הוא שאחת מהליגות האלה תהיה היורוליג. ברור גם לכל שמכבי לא תצטרף שוב לליגה האדריאטית. אז איפה היא תשחק? בליגה היוונית? בליגה הרוסית? מכבי תל אביב צריכה את הליגה הישראלית, בדיוק כמו שהליגה הישראלית צריכה אותה.
ואם אתה לא מאמין, תשאל את אבנר.
שתי קטנות לסיום
1) אם במכבי תל אביב מחפשים אלטרנטיבה שתרצה הן את אוהדיה ואת הצוות המקצועי - כדאי לה לשקול להצטרף לליגה הבלקנית, שתספק לה את האתגר המקצועי שהיא צריכה ואת הבמה לשתף זרים ללא הגבלה כהכנה ליורוליג - וגם תספק את הרעב של אוהדיה למפגש דרבי פיקטני עם הפועל תל אביב.
2) כותבי טורים רבים מתעקשים לסווג את דיויד בלו וסטיבן לנסברג כישראלים סוג ב'. מדובר בגזענות לשמה. בשניהם זורם דם יהודי, הם קיבלו אזרחות ישראלים מתוקף חוק השבות והם ישראלים לכל דבר. הם משלמים מיסים כמו כולנו, אבל בעיתונות הספורט מתייחסים אליהם כאזרחים נחותים.
אגב, גם דריק שארפ, קתולי באמונתו, הוא ישראלי לכל דבר ועניין - וכמוהו גם דיויד בלאט שעלה ארצה מבוסטון וטל ברודי שהגיע לכאן מטרנטון, ניו ג'רזי וזכה לקבל את פרס ישראל. בחייאת, בואו נפסיק את החלוקה הגזענית בין ישראלים למתאזרחים כשזה מגיע לכדורסל.