מטען כבד בנתב"ג (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
פה גדול אוכל הכל. סופוקליס שחורציאניטיס | צילום: מערכת ONE

סופוקליס שחורציאניטיס הצטיין בניצחון המוחץ של נבחרת יוון על קנדה עם 24 נקודות. ביג סופו, או בייבי-שאק בשבילכם, המשיך והצטיין גם במשחק הבא של היוונים, עם 15 נקודות מול סלובניה. ללא ספק, הגניבה של הקיץ מבחינת מכבי תל-אביב.

אז זהו, שלא. המספר הנוסף, מעבר לנקודות והריבאונדים של הנפיל, הוא זה שצריך להדאיג את הצהובים. סופו שיחק בשני המשחקים ממוצע מדאיג של 16.5 דקות, שהם בעצם הזמן הממוצע שהוא יכול לשחק לאור הממדים הפיזיים שלו, כושרו הגופני וקצב צבירת העבירות שלו. זו אפילו לא אשמתו, קשה להאמין שזה משהו שעומד להשתנות – ואם כן, הוא היה מוצא את עצמו בליגה של שאק האמיתי, ולא של יניב גרין.

מכונה צינית למכירת מנויים

אבל במכבי תל-אביב לא מודאגים מזה, מכיוון שכמו בכל השנים האחרונות, המכונה הצהובה עסוקה במכירת מנויים ולא בבניית קבוצה. זה התחיל בדיבורים על שיחות חשאיות עם שאראס קשישא (שאולי עוד יחתום, מי יודע), המשיך בהחזרתו של הבן האבוד ואובד העצות טל בורשטיין (שכבודו במקומו מונח, בסוף 2006) – ונגמר בהחתמה המיוחצנת של שחורציאניטיס.

יופי מכבי, החתמתם סנטר שבמידה ולא יעלה 70 קילו בעונה שווה פחות ממחצית אחת של משחק. ומי יחליף אותו בזמן שהוא ינוח על הספסל? יניב גרין שיובש על הספסל בשלוש השנים האחרונות, ובעיקר מסתיר ליושבי השורה הראשונה בשער 8 עם הקפיצות הבלתי פוסקות בזמן המשחק? אפילו אם היינו מאמינים (ואנחנו לא) שבמכבי בונים על יניב גרין כשחקן מרכזי – גם הוא, עקב בעיות הגב הבלתי נגמרות שלו, לא מסוגל לנפק יותר ממחצית במשחק. ומה יקרה אם חלילה אחד משניהם יפצע?

יניב גרין (צילום: מערכת ONE)
לידיעת אוהדי מכבי: זה הסנטר המחליף שלכם לעונה הקרובה | צילום: מערכת ONE

ולא ששחורציאניטיס הוא לא שחקן טוב, למעשה – הוא יכול להיות שחקן ענק בדיוק כמו מידותיו – אבל מדובר בהימור גדול מדי, בטח לתפקיד המרכזי של הקבוצה. בתור אחד שבלע את הפתיון וחידש את המנוי ליד-אליהו, אני מקווה להתבדות.

דיוויד בלאט, האם שומע?

השם הבא שהעיתונים מפמפמים לנו בכיוונה של מכבי הוא ליאור אליהו, ללא ספק אחד הכישרונות הגדולים שצמחו בישראל בשנים האחרונות – אבל נותר רק לתהות – אם אליהו, בלות'נטאל, שחורציאניטיס ואולי גם שאראס יהיו יחד על הפרקט – מי בדיוק יעשה הגנה?

אלין לוי במשחק כדורסל של אלישי כדיר 6 (צילום: עודד קרני)
בחייאת דיוויד, איפה תשב אלין בנוקיה? | צילום: עודד קרני

דיוויד בלאט הוא מאמן כדורסל ברמה הגבוהה ביותר, איש כדורסל מקצועי בכל רמ"ח איבריו שיודע בדיוק לאיזה סיר לחץ הוא נכנס. כך שאי אפשר לתהות, איפה הוא בדיוק? איך יכול להיות שחודשיים לפתיחת היורוליג אוהדי מכבי עדיין לא יודעים מי הרכז של הקבוצה שלהם, מי יהיה המחליף הראשון של הסנטר המועד לפורענות שלהם ואיפה בדיוק בהיכל תשב חברתו של אלישי כדיר, אלין לוי?

מאמן מכבי ת"א נמצא בהשהייה זמנית מתפקידו, והוא חובש את כובעו השני, זה היוקרתי יותר מבחינתו, של מאמן נבחרת רוסיה. זה לגיטימי עד לרמה מסוימת, לא כאשר זה נראה כאילו הקבוצה עברה את השלב בו ניתן להציל משהו מהעונה הנוכחית, שמסתמנת כעונה פיננסית נוראית. איך אמר לי אחד מהבכירים בקבוצה בשבוע שעבר, "בקצב הזה זה יהיה נס אם נישאר בליגה בכלל". זה היה מצחיק בדיוק כמו שזה נשמע.

שימו את הכסף על כספי

אני זוכר את עומרי כספי משחק כדורסל בתיכון. זוכר את תקופת הבוסר שלו, את תקופת הצמיחה, הפריחה והתקופה בה הבשיל ועלה לשחק בבוגרים של מכבי תל-אביב. חוץ מעודד קטש, שעבר מול העיניים שלי את אותו תהליך, אני לא זוכר שחקן שניתן היה לראות עליו שהוא סומן לגדולה כבר מהמשחק הראשון שלו בהיכל.

עומרי כספי מול מונטנגרו (צילום: מערכת ONE)
שאג עומרי, שאג | צילום: מערכת ONE

מעבר לכישרון כדורסל אדיר, כספי ניחן בקבלת החלטות נכונות (בתוך המגרש ומחוצה לו), במשפחה תומכת וחמה (לעתים חמה מדי, אם יש בכלל דבר כזה) ובכמויות של אגרסיות חיוביות שמשתחררות לו אחרי כל דאנק או חסימה טובה. רוב הפרשנים המקומיים נוטים לנזוף בו כשהוא צועק ושואג אחרי דאנקים במגרשי ה-NBA או במדי הנבחרת, לא אני.

שאג כספי, שאג. תראה לנו שאכפת לך. כיף לראות שאתה יודע את המקום שלך, שאתה יודע שנבחרת ישראל יושבת לך על הכתפיים, ושאתה נהנה מזה. גם חברך לנבחרת, יותם הלפרין, היה הבטחה גדולה. מעבר לעובדה שההבטחות לא התגשמו מבחינה מקצועית, יותם נראה כמו מישהו שלא נהנה מהמשחק – שחושב כל הזמן על איך הוא נראה, ולא על איך לנצח את הפאקינג משחק. בגלל זה אתה משחק בליגה הטובה בעולם עומרי, וליותם אין אפילו קבוצה לעונה הבאה.

מורה ומחנך בישראל שואל את סלים ורזה מי זה ברקוביץ'?

"מכבי פנתה אליי בשנות ה-70, אבל הייתי חתום בווארזה. חבל. אני אוהב את סגנון החיים בתל-אביב. מי יודע, אולי בגלגול הבא אני אלבש צהוב", כך אמר דינו מנגין, גדול הכדורסלנים האיטלקיים לידיעות אחרונות אחרי ניצחונה של נבחרת איטליה על ישראל בהיכל נוקיה ביום שלישי.

כל כך הרבה כבוד מגיע לאיש הגדול (תרתי משמע) הזה. ביום שלישי האחרון נעמדו 11 אלף איש על רגליהם והריעו בתשואות רמות לאדון סלים ורזה, אחד היריבים הגדולים של הספורט הישראלי בכל הזמנים. ברגעים כאלה נמדד קהל ספורטיבי, והקהל של היכל הספורט ביד אליהו יכול לרשום לעצמו ניצחון ענק.

אהבתם? התעצבנתם? לא מבינים למה חידשתם את המנוי? כתבו לסלונים

>> לכל הטורים של עמית סלונים