היי גיא

חדשות טובות ומכופלות לאוהדי מכבי תל אביב. הניצחון הענק במשחק המפתח ברומא טומן בחובו שתי בשורות גדולות. האחת, מכבי חזרה מהקבר כדי לזכות בניצחון מעורר גאווה, או אם תרצו - "ניצחון של אלופים". הבשורה השנייה, חשובה לא פחות - גיא פניני הפך לפקטור דומיננטי במשחק הזה, ויש לו מניות רבות בניצחון.

פניני מייצב את עצמו לאחרונה כישראלי הבכיר של המועדון, בהתחשב בכך שאף אחד חוץ מפקידי השומה של מס הכנסה לא באמת מתייחסים לדיויד בלות'נטאל בתור ישראלי. פניני בונה לעצמו את המעמד דרך משחק הגנה גדול ודברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה; אגרסיביות, התלהבות ואפילו אינטראקציה עם הקהל.

32 דקות קיבלו השחקנים הישראלים, מתוכן 22 דקות של פניני. בעונה בה המעמד של הכדורסלן הישראלי נרמס בכל מקום מחוץ לסקרמנטו, אלו בשורות גדולות לא רק לאוהדי מכבי, אלא לכל חובבי הספורט בישראל.

על הגובה

ולא, לא הכל חדשות טובות. משחק ההתקפה של הצהובים עדיין מבולגן. ומדובר במחמאה גדולה לעומת מה שבאמת יש לומר על משחק הצבע הנוראי של הגבוהים של מכבי.

פיני גרשון, אחד המאמנים הכי ורסטיליים שידע הכדורסל המודרני, פתר את הבעיה הזאת בקלות – הוא פשוט ויתר על המשחק בפוסט-אפ, ובמהלך ההארכה ויתר על שיתוף השחקנים הגבוהים בכלל. ההימור המשונה אמנם הצליח לו הפעם, אבל כדי להפוך לגורם משמעותי, מכבי חייבת דחוף פיתרון לבעיה מתחת לסל.

"השחקן המצטיין"

במהלך הרבע הרביעי הכריזו בערוץ הספורט על אלן אנדרסון כשחקן המצטיין אותו בחרו הצופים. יכול להיות שבהיי דפינישן רואים דברים אחרת, אבל בטלוויזיה הרגילה שלי אלן אנדרסון נתן משחק בינוני-מינוס וגם הוסיף חטא על פשע בכך שפספס בשלומיאליות ליי-אפ פשוט בסוף הרבע הרביעי כאשר מכבי הייתה במינוס שתיים.

טוב יעשו הצופים אם יסתכלו מעבר לשורת הנקודות ויפרגנו לפעמים גם לפועלים השחורים כמו סטפון לאזמה (4 חטיפות ו-2 חסימות) או צ'אק איידסון (8 ריבאונדים ו-3 חטיפות). הכיוון הכללי של מכבי תל-אביב טוב, הפיינל-פור האירופי הוא בהחלט מטרה ריאלית, אבל מי שיכול להביא אותם לשם הם אותם שחקנים אפורים. ההטבעות היפות של אנדרסון מקפיצות מהכסא, אבל הן לא מביאות אליפויות.

מחשבה מטרידה

קבוצה ללא הפסדים באירופה, משחק על המקום הראשון בבית – ובכל זאת, פחות מששת אלפים צופים הטריחו את עצמם לאולם הכדורסל ברומא. הכדורסל האירופי לאן?

אפי אל תבכה

התקופה הקצרה במכבי תל-אביב לא שינתה את אפי בירנבוים. ספק אם הוא ישתנה בעתיד. ביום ראשון האחרון נפגשו הצדדים למפגש שהוגדר "פיקנטי" בעיתונים, והפך לתפל מהר מאוד כאשר התגלו הפערים המקצועיים בין חניכיו של פיני גרשון לבין שחקני מכבי ראשל"צ של בירנבוים. המשחק המשמים התעורר לרגע אחד בו חטף אפי את העבירה הטכנית השנייה והורחק. מחוץ למגרש הוא סיפר לעיתונאים שספי שמש "הבטיח לגמור לו את הקריירה".

בפועל, כל מי שאי פעם נכח במשחק של אפי בירנבוים יודע שזה נס שהוא לא מורחק לעתים קרובות יותר. למעשה, השופטים נותנים למאמן הוותיק יותר מדי כבוד. אפי מעביר חלקים נכבדים מהמשחק בנביחות על שופטים, בריצות אמוק לכיוון המזכירות ובתנועות תיאטרליות רבות. מבחינה תקנונית, שופט לא אמור לסבול את העובדה שמאמן צורח עליו וזכותו לשרוק לו עבירה טכנית על כך. העבירה הזאת לא הופכת את המאמן לחסין, במידה והוא חוזר על ההתנהגות הפסולה – הוא מורחק.

ראיתי את אפי בירנבוים מעביר עשרות משחקים. ראיתי אותו גם מורחק פעמים אחדות. כל אותן הרחקות, כולל השבוע, היו מוצדקות. חבל שהקריירה של אפי איבדה מומנטום ובמקום לאמן באירופה עם נבחרת ישראל או מכבי תל-אביב, הוא הופך להיות קוריוז מקומי.

סדום ועמורה 3

צביקה שרף הוא אחד האנשים האהובים עליי בספורט הישראלי. מדובר באיש כדורסל ברמ"ח איבריו, שחי ונושם את הכדור בכל שעות היממה, ולא פחות חשוב – מדובר במקצוען אמיתי ששם תמיד את הכדורסל לפני עצמו. חבל שאנשים קטנים בעלי אינטרסים צרים פגעו בקידומו לתפקיד ממנו הוא יכול היה לעשות רק טוב לספורט הישראלי. ממש חבל.