גבוה בהרי האנדים הצ'יליאניים, אוחזת באופן מופתי בצלע הר תלול, שוכנת סוול (Sewell), עיר רפאים שאינה דומה לאף אחת אחרת. סיפורה הוא סיפור של שאפתנות אנושית, פלא הנדסי, והדים מתפוגגים של תקופה שחלפה.
העקבות שהותירו הכורים והמבנים של אותה עיר הם אטרקציה כה חשובה שבשנת 1998 היא הוכרזה כאנדרטה לאומית ובשנת 2006 היא נבחרה לאתר מורשת עולמית בשל הדגם המצטיין שלה של עיר תעשייתית מהמאה ה-20.
כל יום הוא אתגר
סוול לא התפתחה מישוב טבעי, היא תוכננה ונבנתה בקפידה בשנת 1904 על ידי חברת כריית הנחושת Braden Copper, תאגיד אמריקני שביקש לנצל את מרבצי הנחושת העשירים של מכרה אל-טניינטה (El Teniente). אבל מאחר שהנקודה שוכנת בגובה 2,000 מטר מעל פני הים, המיקום היווה אתגר משמעותי. בניית עיירה מסורתית פשוט לא הייתה ריאלית.
התשובה לאתגרים הללו הייתה למעשה הישג אדריכלי. סוול לא נבנתה על הקרקע – היא נחצבה לתוכה. סדרה של בתי עץ בצבעים עזים נערמו בצורה מסוכנת על שורה של טרסות, הדומות לגרם מדרגות צבעוני ומעורער שנצמד לצלע ההר. בכל מפלס היה אחד מהשירותים החיוניים לתושבים – מאפייה, בית ספר, תיאטרון – המשרתים את הכורים ומשפחותיהם.
החיים בסוול היו קשים. אוויר ההרים הדליל והרוח הבלתי פוסקת הפכו את חיי היומיום לאתגר. עם זאת, תחושה חזקה של קהילה שגשגה והמשפחות מצאו נחמה בחוויות משותפות. הכורים יצרו קשר בלתי שביר שנרקם במעמקים הלוהטים של מכרה אל-טניינטה.
תקופת הזוהר של סיוול נמשכה במשך רוב המאה ה-20. הביקוש לנחושת היה אז בשיאו והעיר שגשגה. אך ככל שהעתודות של המכרה התמעטו וטכניקות החילוץ של החומר השתכללו, הצורך בכוח עבודה כה גדול פחת. בשנות ה-60 החלה העיר בדעיכה איטית והמשפחות הועברו למקום אחר. החיים התוססים שפעמו בעבר ברחובותיה המדורגים של סוול החלו לדעוך. בשנת 2006, סוול הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אות כבוד לעיצוב העירוני הייחודי שלה ולתפקידה בהיסטוריה התעשייתית והחברתית של צ'ילה. כיום, היא עומדת שקטה אך עדיין שובת לב כקפסולת זמן לתקופה שחלפה.
ביקור בעיירת רפאים
סיוול לא נטושה לגמרי, וצוות מיומן שומר על העיירה, ומוצעים מספר מצומצם של סיורים. המבקרים יכולים לשוטט ברחובות הדוממים, להציץ אל הבתים השמורים, התיאטרון שבו הדהד צחוק פעם, בית החולים שמעיד על אינספור סיפורי חוסן של הכורים ובני משפחותיהם.
ההיבט הבולט ביותר של סוול הוא השילוב של צבעים מרהיבים ורב-גוניים עם הסביבה הקשוחה של הרי האנדים. הבתים הצבעוניים עומדים בניגוד מוחלט לנוף ההרים הסלעי והעקר, והניגוד החזותי הזה משקף את סיפורה של העיירה עצמה – קהילה מלאת חיים שהתקיימה בסביבה קשה ובלתי סלחנית.
הגעה לסוול כרוכה בתכנון מוקדם בשל מיקומה המרוחק והגבוה בהרי האנדים. נמל התעופה הגדול הקרוב ביותר לסוול הוא זה של העיר קאלאמה (Calama El Loa Airport, LSC) במדבר אטקמה. משם, יש לנסוע בתחבורה יבשתית לסוול.
חשוב לציין שסוול אינה נגישה באמצעות תחבורה ציבורית. הדרך היחידה להגיע לעיירה היא על ידי הצטרפות לסיור מודרך. מספר חברות טיולים מציעות טיולי יום לסוול מהעיר רנקגואה או עיר הבירה של צ'ילה סנטיאגו. סיורים אלה כוללים בדרך כלל תחבורה, סיור מודרך בעיירה, ולפעמים ארוחת צהריים. הסיורים לסוול מוגבלים ודורשים הזמנה מראש, במיוחד בעונת השיא (חודשי הקיץ בצ'ילה הם בחודשים דצמבר עד פברואר).
כאמור, סוול יושבת בגובה רב, ולכם אם אינכם רגילים לגבהים, חשוב לבלות כמה ימים בעיירה בגובה נמוך יותר כמו רנקגואה (גובה: 500 מטר) כדי לאפשר לגוף להסתגל לאוויר הדליל וכל תוכלו להימנע ממחלת גבהים. כמו כן, מזג האוויר בהרי האנדים יכול להיות בלתי צפוי, לכן הקפידו להתלבש בשכבות, גם בקיץ. נעלו נעליים נוחות המתאימות להליכה בשטח לא אחיד.
בעקבות המלחמה בישראל מערכת היחסים עם צ'ילה הפכה בחודשים האחרונים למתוחה יותר מאי פעם, עם השבתו של השגריר הישראלי בצ'ילה. חשוב להזכיר כי המל"ל פרסם אזהרת מסע למדינה וסיווג את צ'ילה ברמה 2 מתוך 4, וקורא לישראלים לגלות ערנות בזמן שהותם במדינה, להימנע מהתקהלויות ולנקוט באמצעי זהירות מוגברים.