קחו למשל מצב שכיח של עיר בישראל שהתושבים בה מתלוננים על בעיית ניקיון. על פניו, הנחת היסוד של הרשות המקומית היא שצריך להביא עוד מנקים, עוד משאיות פינוי אשפה, ועוד מכונות טאטוא וכך לפתור את הבעיה. עניין שכרוך כמובן בהשקעה כלכלית.
תכנית הזירה שפועלת בשנים האחרונות ברשויות המקומיות גילתה שזה לא בהכרח מה שיספק מענה לבעיה. "כשאנחנו ניגשנו לבדוק מדוע תושבים אינם שבעי רצון מהניקיון, פתאום גילינו המון דברים שעוד מנקים ומשאיות פינוי אשפה לא יפתרו", אומר איתי אייגס, מנהל תכנית הזירה לחדשנות בשלטון המקומי. "למשל, שהתושבים מתלוננים על הרבה אוטובוסים ופיח באזור שלהם, או גרפיטי על הקירות או מכוניות שחונות על המדרכה. דברים שלא קשורים בהכרח ללכלוך. גם גדרות שבורות וטפטוף של מים מהמזגנים נתפסים ע"י התושבים כבעיית ניקיון. אפילו הלבוש של אנשי התברואה או היעה המאולתר שלהם לניקוי רחובות, משפיעים על תפיסת הניקיון של התושב. מנגד, מהשיחות עם התושבים אנחנו עשויים ללמוד שרחוב עם המון צמחייה וירק נתפס כנקי יותר".
כלים חדשניים לשיפור חיי התושבים
תכנית "הזירה" פותחה ע"י צוות הזירה והפכה ליוזמה משותפת של, משרד הפנים, קרן בלומברג ומרכז פרס לשלום ולחדשנות. התכנית, שהחלה מצוותי חדשנות של קרן בלומברג האמריקאית ופעלה בארה"ב, נולדה מתוך תפיסת עולם שמי שבאמת מצליח לעשות את העבודה החשובה עם אזרחים ונמצא הכי קרוב אליהם אלו הרשויות המקומיות.
צוותי החדשנות הראשונים שפעלו בישראל פעלו בתל אביב-יפו, ירושלים ובאר שבע. ההצלחה של הפיילוט יצרה את שיתוף הפעולה של בלומברג עם מרכז פרס ומשרד הפנים והביאה ליצירת תכנית הזירה שכיום פועלת ב-12 רשויות מקומיות ביניהן: עכו, בת ים, אשדוד, אשכול נגב מערבי, בית שמש, אילת, נתניה וסח'נין.
"מערכות השלטון המקומי חושבות בצורה מקובעת לפעמים", אומר אייגס, "מטרת התכנית היא להטמיע תהליכי עבודה וכלים חדשניים לשיפור חיי התושבים תוך שילוב חדשני בין שתי מתודולוגיות: חשיבה עיצובית וקבלת החלטות מבוססות נתונים שמבוצעת בידי אנשי ה-BI (בינה עסקית)".
מה הקשר בין עיצוב לחדשנות בשלטון המקומי?
"בעולם העיצוב, כשאתה רוצה לעצב כיסא לדוגמה, זה לא רק עניין של יופי. המטרה היא שהמוצר ישרת את מי שמשתמש בו. לכן, צריך לחקור אותו ולהבין מה בעצם חשוב לאנשים כאשר הם יושבים על כיסא. אותו דבר כשאנחנו באים לבחון שירות ברשות מקומית. אנחנו רוצים להבין את הצרכים של התושבים ואת הדברים שמפריעים להם".
הדס אילני, מעצבת תעשייתית בוגרת בבצלאל אשר מתמחה בעיצוב שירות וחשיבה עיצובית, מנהלת את מחלקת העיצוב ופיתוח המתודולוגיה של תכנית הזירה. לדבריה, התכנית מתמקדת בחשיבה עיצובית ולא בצד החזותי או הטכנולוגי של עולם העיצוב.
"בדרך כלל אנשים חושבים שתהליך עיצובי הוא זה שיש לו תוצר ממשי", אומרת אילני, "אבל חשיבה עיצובית זה בעצם לקחת את כל שיטות העבודה בתהליכי העיצוב וליישם אותם בתהליכי פיתוח וחדשנות של שירותים חדשים. אנחנו עוסקים בשירותים וביוזמות שהמטרה שלהם היא לשפר את איכות החיים של התושבים. חשיבה עיצובית מסתכלת על עיצוב כתהליך ולא כתוצאה. זה אומר לקחת את התהליך וממש ל'מדל' אותו לשלבים ולכלי עבודה שונים לטובת פיתוח של מדיניות ושירותים".
כיצד עובדת תכנית הזירה?
אייגס: בכל רשות מקומית שמצטרפת לתכנית מוקם צוות חדשנות. "צוותי החדשנות בכל רשות עובדים על אתגר משמעותי של הרשות המקומית, למשל חוסר שביעות רצון של התושבים ממצב הניקיון בעיר, השמנה של ילדים או מחסור בשרותים לגיל הרך. בדרך כלל, מערכות ציבוריות לא הולכות לשאול את התושבים שאלות עומק. בתכנית הזירה צוותי החדשנות מנהלים מחקר איכותני במשך מספר חודשים. המחקר מורכב משיחות עם מומחים, בעלי עניין ואיסוף נתונים מהרשויות. לאחריו אנחנו יוצאים לפגוש את התושבים והתושבות עצמם וללמוד על האופן שבו הם חווים את האתגרים.
"אחרי שהצוותים מעבדים ומנתחים את כל מה שלמדו מהתושבים ומהמחקר, ומאתרים את הדפוסים החוזרים, הם מפיקים מכך תובנות. בהמשך התכנית, אותם תושבים ושאר בעלי עניין שפגשנו משתתפים במהלך משותף שמטרתו העלאת (כמה שיותר ) רעיונות ליוזמות שייתנו מענה לצורכי התושבים. בעקבות תהליך העלאת הרעיונות מנתחים הצוותים את השפעת היוזמות המוצעות ואת מידת יישימותן ומרכיבים מהן תכנית אותה יביאו לאישור הדרגים הרלוונטיים ועוברים לביצוע".
אילני מוסיפה: "במהלך המחקר אנחנו הולכים ובודקים מה קרה ברשויות אחרות, מה קרה בארץ ובעולם ומסתכלים על כל הנתונים, לדוגמה נתוני הלמ"ס ונתונים שמגיעים מהמוקד העירוני 106, כמו באילו שעות אנשים מתלוננים, ובאילו מקומות אנשים מתלוננים".
תכנית הזירה: כל אחד יכול לעצב איכות חיים
במודל הראשוני של תכנית הזירה, צוותי החדשנות שהגיעו מתוך קרן בלומברג עשו את כל העבודה כצוות חיצוני ומייעץ לרשות. כיום, צוות "הזירה" הארצי מקים ומכשיר צוותי חדשנות מתוך צוות הרשות עצמה, ובכך בונה תרבות עבודה חדשנית שהופכת לאורגנית לרשות ותמשיך לאפשר לה לטפל באתגרים הבוערים ביותר בדרך הנכונה ביותר גם שנים רבות קדימה.
אילני: "בתכנית הזירה אנחנו מאמינים שכל בן אדם הוא סוג של מעצב. אנחנו בעצם מכשירים את עובדי הרשויות שנמצאים בתוכנית לחשוב כמו מעצבים, גם אם אין להם את הרקע האקדמי של עיצוב".
לדברי אייגס, מדובר בעובדים שבאים מתוך רצון ללמוד את המתודולוגיה ואת הכלים של התכנית:
"הצוות מורכב משישה עובדים ועובדות שמגיעים מהאגפים השונים ברשות המקומית ומנהל צוות במשרה מלאה – כולם מקבלים ליווי צמוד במהלך תהליך הלמידה והעבודה מהצוות הארצי. עובדי הרשות נבחרים בתהליך תחרותי ומקדישים יום בשבוע לצוות החדשנות".
כיצד אתם ניגשים לראיין תושבים?
"צריך לדעת איך אתה מראיין תושב, ואיך אתה מבין מה הוא או היא חושבים מבלי להסביר מה העירייה עושה. אנחנו באים ללמוד מהם ולהבין איך נראית החוויה הזאת מהעיניים שלהם. אנחנו עושים המון פעולות של פירוק והרכבה של המידע שאספנו. כל ראיון מפורק למרכיבים קטנים, כדי שנוכל למצוא את התובנות המשותפות והדפוסים שחוזרים על עצמם. אלו תובנות שחוסכות בפעולות מיותרות מצד הרשויות ואי אפשר להגיע אליהן בלי לשוחח עם התושבים - בניגוד למחקרים כמותניים בהם 3000 איש עונים על אותן שאלות. התוכנית מאפשרת מחקר עומק שפותח את העיניים למקבלי ההחלטות".
כיצד מעבירים את התובנות לכדי פתרונות?
"שלב העלאת הרעיונות בשולחן עגול נועד להוציא מקסימום רעיונות, אפילו 'מופרעים'. כל רעיון כזה נבחן במידת האימפקט שיש לו על אותו אתגר שאנחנו מתעסקים בו והיכולת ליישם אותו גם מבחינה תקציבית. אנחנו יכולים להסיק למשל שאם שטחים ירוקים נתפסים כנקיים יותר ע"י התושבים, אז פשוט נשתול עוד פרחים וצמחייה והכל יהיה בסדר, אבל זה רק החלק של השטחים הציבוריים שאינם כוללים את שטחי הבניין החיצוניים שכולם יכולים לראות".
אילני מספרת שבין השאר, התכנית הביאה ליוזמה לטיפוח חצרות פנימיות של מבנים שחשופות לרחוב בעיר בת ים. "היוזמה נעשית בשיתוף פעולה בין העירייה והתושבים שמשתתפות יחד במימון. זה מקום פרטי שהוא באחריות התושבים אבל יש לו השפעה אדירה על נראות העיר באופן כללי".
"כשאנחנו רוצים לשפר את רמת הניקיון יש גם את נושא התנהגות התושבים שעשויה להיות גורם תורם נוסף לבעיה הגדולה. אנחנו משלבים הרבה עקרונות מכלכלה התנהגותית והאופן בו אנו מתקשרים עם התושבים היא גם חלק מהפתרון".
כיצד נבחרים התושבים אליהם אתם פונים?
אייגס: העקרון הוא שאנחנו מחפשים מדגם מגוון של אנשים שיכלול ייצוג למגוון האנשים הרלוונטיים לאתגר. במקרה של אתגר הניקיון בחרנו 5-7 שכונות שיש להן מאפיינים שונים. בכל שכונה ראיינו חמישה תושבים ושני בעלי עסקים לשיחה ארוכה של שעה. אנחנו לא רוצים לראיין רק את הפעילים החברתיים הקבועים שרגילים להשמיע את דעתם, אלא להגיע לאדם 'הפשוט'. אנחנו מוצאים אותם דרך מרכזי פעילות רלוונטיים, אנשי קשר וישירות ברחוב. אנחנו משתדלים לגוון את המרואיינים שלנו כדי לקבל תמונה יותר רחבה ומייצגת".
התושבים התלוננו על זמן ההתניידות וקיבלו 50 מיליון שקלים לשבילי אופניים
הנושאים בהם עוסקת תכנית הזירה אינם מתמקדת רק בענייני ניקיון, בין היתר התוכנית טיפלה עד כה בבעיות של בדידות של בני הגיל הזהב, השמנת יתר בקרב ילדים, ובעיית תחבורה באזורים כפריים.
אילני: "באשכול נגב מערבי שמאגד מספר מועצות מקומיות, הבנו שיש צורך בצמצום זמן ההתניידות מהבית לצומת המרכזי הקרוב במגזר הכפרי. חלק מהיוזמות שנולדו מתוך התהליך הן שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים החליט להקצות 50 מיליון שקלים לטובת תכנון וביצוע תשתית שבילי אופניים באזור עוטף עזה.
"הצוות של תכנית הזירה יצא לצמתים לראיונות ותצפיות וראה שהצמתים מתוכננים למכוניות ולא להולכי רגל, ותושבים ממש מסכנים את חייהם לפעמים כדי להשתמש בהם. בעקבות כך, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים פועל כעת לקידום פיילוט לבניה מחדש של צומת גילת וצומת שער הנגב, לצורך הפיכתם לעוגני תחבורה בטיחותיים עבור הולכי הרגל. בצמתים יהיו תאורה, אפשרויות הזנה, מקומות חניה, ומעבר רגלי בטוח.
"עוד דבר שקרה בהמשך לממצאים שלנו הוא שמשרד התחבורה הוביל לאישור המודל שמאפשר להקים רשויות מרחביות לתחבורה".
באילו אתגרים נוספים נתקלתם?
"בעיר סחנין, אחד האתגרים שהרשות מתמודדת איתו הוא מתן שירותים עירוניים באמצעים דיגיטליים. מתוך מחקר השטח, צוות הזירה בסחנין למד שהתשתית למתן שירותים דיגיטלים קיימת, אך תושבים לא מכירים אותה, ואלו שכן מכירים אותה לא נותנים בה אמון ולכן הם לא משתמשים בה. זה חידוד מאוד חשוב, אם הבעיה הייתה רק מידע וידוע של השירותים הדיגיטליים, הצוות היה מגיע לפתרונות אחרים לגמרי, וכנראה גם פחות אפקטיביים, מאשר ההבנה שצריך לבנות אמון בשירותים הדיגיטליים ולא רק לפרסם אותם. אחת היוזמות שהצוות עובד עליהן היא סרטוני הדרכה של מובילי דעה בקהילה, שגם יחשפו את השירותים, יסבירו איך משתמשים בהם, וגם יגבירו את האמון בהם ע״י סיפורים אישיים".
איך נוצר הקשר מול הרשויות המקומיות?
אייגס: "משרד הפנים מפיץ קול קורא לרשויות שצריכות לעמוד בדרישות התכנית, הן מגישות מועמדות ונבחנות בתהליך תחרותי שכולל הצעה בכתב, ראיון עם ראש העיר או מנכ"ל הרשות. בכל שנה מצטרפות לתכנית ארבע רשויות חדשות ובימים אלה מסתיים הגיוס של המחזור הרביעי שצפוי לחולל שינויים רבים בחיי עוד תושבים".