איך מסבירים לעולם את מה שקרה בישראל ב-7 באוקטובר? איך מתחילים להעביר את גודל הזוועה והטבח? אלו שאלות שעוברות בראש של כמעט כל ישראלי בשבועות האחרונים, וגם מאיה פריזר ויונתן דילר, שניים מהניצולים מהטבח במסיבה ברעים. ביום שישי האחרון הגיעו השניים לאוניברסיטת ניו יורק כדי לדבר עם קהל מצומצם יחסית של כ-150 איש, לספר להם את שאירע להם ולמאות שנרצחו, ולענות על שאלות.
פריזר ניסתה להמחיש לסטודנטים האמריקאיים את הברוטאליות שבמתקפה של חמאס באמצעות מטאפורה שהם יבינו: "אנשים רק רצו לחגוג", הסבירה להם, "זה כמו לצאת לפסטיבל קואצ'לה ולא לחזור. רובנו אפילו לא הבנו מה קורה כשכל זה התחיל". "זה כמו ברנינג מן וכמו קואצ'לה, פשוט אנשים שאוהבים את החיים", הסכים עמה דילר, ונזכר איך שכנע אחד מחבריו להגיע: "אמרתי לו, 'יאללה, זה פסטיבל נובה, פעם בשנה, אנשים טובים, אנשים יפים".
שני הצעירים שיחזרו בפני הסטודנטים את רגעי האימה שאנחנו כבר שמענו עליהם אינספור פעמים בשבועות האחרונים: "בזריחה, ראיתי מה שנראה כמו אלפי טילים בתוך שנייה... לא ידעתי שמה שיקרה אחר כך יהיה הרבה יותר גרוע", סיפרה פריזר. דילר סיפר על רגעי האימה של הבוקר ב"נובה": "ב-6:30 הגענו לרחבה והתחלנו לרקוד, ואז ראינו את הטילים, וזה מעניין - אתה רואה עשרות טילים באוויר משוגרים לכיוונך, והמוזיקה ממשיכה, אי אפשר לשמוע את האזעקה. אנשים לא נלחצו כי עדיין הייתה מוזיקה. אנשים היו שיכורים, לא הבינו מה קורה", הסביר.
"שני חברים שלי נרצחו ושלושה נחטפו", סיפר דילר לקהל האמריקאי ההמום. המחבלים הגיעו עם מכונות ירייה וריססו את כל מי שהם ראו רק כי הם יהודים, האנשים שנרצחו לא עשו שום דבר לאף אחד", הסביר להם. "אני מגנה כל מוות. אני לא רוצה לראות אנשים נפגעים. אני בעד שלום, תמיד הייתי", הבהיר להם. "אני יודע שזה לא כל הפלסטינים. אני לא רוצה לדבר פוליטיקה - אני רק רוצה שיחזירו את החטופים הביתה, ושהמחבלים יפסיקו. תודה שהקשבתם", סיכם.