פה בשביל המוזיקה: אושר כהן מתעסק במוזיקה כמעט כל חייו. אחרי שבמשך שנים הסתפק בללוות אחרים, היום הוא זה שעומד תחת או הזרקורים ומקבל את הכפיים. כעת, הוא כובש כבר שבוע רביעי ברציפות את המקום הראשון ב-mako היטליסט - מצעד המוזיקה של ישראל, כששיר נוסף שלו נמצא בעשירייה הראשונה גם כן. הזמר המצליח התראיין היום (שישי) ל"גלית ואילנית" ושיתף על הזכייה וההצלחה המטאורית. "זאת הייתה פעם ראשונה בחיי שקיבלתי פרס".

כשמקשיבים למוזיקה שאושר יוצר ושר היום, הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו, זה שהוא התחיל את דרכו עם בטהובן ובאך בלימודי מוזיקה קלאסית בקונסרבטוריון. אז איך הוא הגיע לסגנון שהוא חי ונושם היום? מסתבר שממש במקרה. "אבא שלי הוא זמר שמופיע בחפלות וטברנות, לפני אחד האירועים שלו הקלידן הרגיש לא טוב, אבא שלי לא מצא נגן ולא ידע מה לעשות אז הוא בא אלי ונתן לי קלסר עם תווים. קראתי שמות כמו אום כולתום וכל מיני שירים במרוקאית ותוך יומיים למדתי הכל. ניגנתי באותו אירוע וראיתי שאנשים עפים עלי, אחרי שנה התחלתי לנגן קבוע עם אבא".

כי התאהבת בזה?
"התאהבתי בזה שאהבו את זה. הייתי ילד מאוד נבוך, בתור נגן אהבתי להיות זה שלא בפרונט ומחיאות הכפיים מכוונות לזמר. כל פעם שהתחלתי לשיר אבא שלי היה מצמיד אלי מיקרופון והייתי מתבייש, לא רציתי לגנוב פוקוס. רציתי לעשות את מה שאני אוהב, לנגן ולהיות בצד. לאט לאט אבא שלי נתן לי לשיר, לא שנאתי את זה אבל הייתי נבוך ממש מהמחמאות".

מתי הבנת שאתה הולך לעמוד בקדמת הבמה ולספר את הסיפור שלך?
"אחרי שהייתי קלידן של הרבה זמרים, מוכרים יותר ופחות, הבנתי שאני רוצה להוציא שירים ולהופיע בחפלות בלי אבא. שרתי שירים של אייל גולן, עופר לוי ועומר אדם והקהל היה צורח את המילים. אמרתי לעצמי שיום אחד יצעקו ככה את השירים שלי".

ההתחלה לא הייתה פשוטה. סגרת הופעה וכמעט לא נקנו כרטיסים.
"ההתחלה לא הייתה פשוטה בכלל, היא הייתה תמימה. נמכרו 57 כרטיסים מתוך 1000, זה היה הרידינג הראשון שלי. הייתי בן 19 וזה היה אלבום ראשון שעבד ביוטיוב וברשתות החברתיות, התבאסנו ממש. לא היינו משרד ניהול מטורף, רק אנשים עם חלומות. באותה תקופה היה בלגן בדרום אז חילקו כרטיסים לתושבים ולחברים".

ומה גרם לך לא לחשוב אחרי זה שאולי אתה לא במקצוע הנכון?
"גם אם ההופעות שלי היום לא היו סולד-אאוט והקריירה לא הייתה בצמיחה, אני יודע שבתוך תוכי אני בנאדם שמתוכנת לעשות מוזיקה וזה לא משנה באיזה דרך או באיזה ווליום. גם אם הייתי צריך להיות סאונדמן של מישהו הייתי עושה את זה כדי להתעסק במוזיקה. זאת הייתה הגישה שלי, אמרתי לאלוהים שלא משנה איפה הוא יזרוק אותי אני אהיה שם ואשתדל לעשות את העבודה הכי טוב שיש".

אתה בא מבית של הורים שנפגשו על הבמות, עבדו בזה אבל לא פרצו כמוך. איך הם מקבלים את ההצלחה הגדולה הזאת?
"אני בטוח שהם מגשימים את החלומות שלהם דרכי. אני עוד לא אבא כדי להבין את זה, אבל אמא שלי אומרת לי שכשאני מצליח - גם היא מצליחה, זה לא משנה אם היא לא עלתה בעצמה על הבמה הזאת".

זה קשה להתמודד עם הצלחה מטאורית כמו שלך.
"קל להתבלבל ולהתחכך עם אנשים שיגרמו לדברים לא טובים. לדעתי כשאדם מצליח הוא חייב לבנות את הסביבה שלו ולקדש את הגרעין שלו. אני מכיר המון אנשים, אבל את החברים הטובים שלי אני יכול לספור על יד אחת. האנשים שקרובים אלי הם כאחד העם וזה שומר עלי. תמיד אפשר לנסוע לתל אביב להשקות ואירועים, להרגיש כוכב ולחזור. אנחנו אנשים פשוטים גם אם זה מגיע עם הצלחה גדולה".

אתה מקבל פירגון מאנשים מהברנז'ה?
"יש פירגון ענק מכולם אבל אני שם לב להבדל מתי זה אמיתי ומתי זה לא. יש אהבה אמיתית גם אצל האנשים המצליחים שאני נמצא לידם".