״אני לא יודע איך לדבר איתך בצורה פתוחה.״ שמעון אומר. ״אני כל הזמן כועסת וקשה לי באמת לשמוע אותך.״ אנה עונה לו. שמעון ואנה נשואים כבר 30 שנה. הילדים יצאו מהבית והתחתנו, והם עדיין מתקשים ליהנות מרגעי קרבה ואינטימיות. בחודשים האחרונים הריבים שלהם הפכו בלתי נסבלים, ואנה סובלת מחוסר תיאבון, כאבי ראש וחרדות. היא התחילה לקחת כדורי הרגעה לאחרונה.
״הייתם רוצים שנעזור לכם להיות יותר חשופים ולהתקרב?״, אנחנו שואלים, ״ברור. אני כבר שנים חופרת לשמעון שישתף יותר, אבל הוא לא יכול״. ״זה לא שאני לא מרגיש, אני פשוט לא תמיד יודע מה לומר״, הוא אומר. ביקשנו משניהם לקום ולעמוד זה מול זו. לקחנו טוש וכתבנו על הלוח את ארבע הדרכים לאינטימיות בוגרת. יצאנו לדרך.
כל יום בקליניקה אנחנו פוגשים בני זוג שמבקשים אך מתקשים למלל את עולמם הרגשי בצורה פתוחה ובונה. בהכללה גסה גברים בדרך כלל מלוהקים כאדישים, מנותקים, או ״מאותגרים רגשית״. לעומתם, נשים מלוהקות כרגשניות, סוערות, מוצפות, מציפות או פשוט ״יותר מדי״. מעבר לסטריאוטיפים, לכולנו, גברים ונשים, לא פשוט להתחבר לעצמנו בצורה שתאפשר לבטא את מה שאנחנו מרגישים בצורה פגיעה וחשופה.
המילה Intimacy, או בעברית אינטימיות, היא למעשה Into-me-see: היכולת לשתף את מה שעובר עליי לבן/בת זוגי. לחלקנו זה בא בקלות. לחלקנו זה יותר מאתגר. הסללה מגדרית נוקשה וצרה, כמו גם אמונות יסוד מגבילות (כגון כעס זה מסוכן, רגשות זה נטל ועוד), מקשות עלינו להרגיש, לאתר, להתחבר, ולשתף מה עובר בתוכנו. דווקא היכולת שלנו להתחבר ולשתף את עולמנו הפנימי היא הבסיס לאמפתיה, שותפות ואהבה. אחרי הכל, פגיעות היא המהות של קשרים אינטימיים.
כמו לא מעט הגברים, לא לימדו את שמעון את אומנות הפגיעות והאינטימיות. וליד כל בן/בת זוג שמנותק רגשית, יש בן/בת זוג שמרגישה עבור שניהם (emotional labor - נטל רגשי). הדינמיקה הזו הפכה את אנה ל״מטפלת״ של שמעון ולמומחית הראשית לעולמו הרגשי, מה שאנחנו קוראים ״מלכת האינטימיות״, וקיבעה את שמעון כ״מוגבל רגשי״. דינמיקה נוקשה זו, אף על פי שהיא מאוד נפוצה מובילה לעייפות, למרמור, ולפרשנות שלילית אוטומטית בין בני זוג.
להרגיש, ביחד
האמת הפשוטה היא ששיתוף כנה ופתוח של עולמך הפנימי הוא בעצמו צעד ענק לקראת אינטימיות בוגרת. כן, זה באמת פשוט, אולם ממש לא קל ודורש תרגול. ההגדרה הנוכחית שלנו לאינטימיות היא ״להרגיש, ביחד״: שני בני הזוג פתוחים וכנים לגבי רגשותיהם ועולמם הפנימי, תוך כדי הכלת המציאות הרגשית של השני (אפילו אם הם לא מרגישים את אותו הרגש). היכולת להחזיק שני עולמות פנימיים באותו הזמן היא אינטימיות בוגרת. זה אולי נשמע פשטני מדי, אולם זה עובד.
אז איך מגיעים לאינטימיות בוגרת? הרבה מאיתנו לא גדלנו בבית שבה הורינו דיגמנו לנו פגיעות שכזו. לכן עלינו ללמד את עצמנו את אומנות האינטימיות הבוגרת. בקליניקה אנחנו מלמדים ארבעה שערים לאינטימיות בוגרת: אני מרגיש/ה, יש בי חלק, תחושות פיזיות, ושידור חי.
״אני מרגיש/ה״: השער הראשון לכאורה קל, אולם לחלק מאיתנו הוא קשה: מה אני מרגיש/ה עכשיו? והאם אני מרגיש/ה בנוח לשתף את מה שאני מרגיש/ה? לחלקנו כאמור יש אמונות יסוד מגבילות לגבי רגשות (כעס הוא מסוכן, אכזבה זה אסון לקשר, אושר חמקמק, הרגשות שלי הם נטל, פגיעות היא חולשה ועוד). כדי להעז לחשוף, אנחנו צריכים לרכך אמונות יסוד אלה ולזכור שאין רגש טוב או רע - יש רגשות שיותר או פחות נעים להרגיש. כל רגש הוא מפתח לעוד מידע שיעזור לנו להבין דברים על עצמנו ועל הקשר. כדי לשתף בפתיחות, נצטרך קודם כל לזהות מה אנחנו מרגישים, לקבל את הרגשות כלגיטימיים, מבלי לשפוט אותם, ואז לשתף בצורה כנה ופתוחה. עם מעט תרגול, תוכלו למלל רגשות בצורה יותר טבעית. זכרו שהמשפט ״אני מרגיש/ה ש...״ הוא לא ביטוי של רגש אלא הצהרה או ביקורת, ולכן אחרי המילה ״מרגיש/ה״ השלימו עם מילת הרגש כגון מתוסכל, מופתעת, כועסת, מקנא, שמח, מפחד וכולי.
יש בי חלק: האישיות שלנו מורכבת מהמון חלקים או ״חלקי עצמי״ כגון: החלק הבוגר, הילדותי, התוקפני, הפחדן, החרמן, האמיץ וכולי. שער נוסף לאינטימיות בוגרת היא שיתוף חלקי העצמי שלנו. הדרך הפשוטה לשתף בחלקים האלה היא באמצעות המשפט ״יש בי חלק...״. המשפט הזה עוזר לנו לשתף בצורה כנה אחד או יותר מהחלקים שעכשיו חיים בתוכנו. היופי של ״יש בי חלק...״ הוא האפשרות להכיל ולשתף מספר רגשות שונים (ואף סותרים) באותו הזמן. היכולת הזו להחזיק כמה חלקים ומורכבות רגשית היא סימן לבגרות רגשית. קראו עוד על השימוש ב״יש בי חלק״ כאן.
כשהסברנו את השער הזה אז שמעון למשל שיתף ״יש בי חלק שמעט מובך מהתרגיל הזה וששניכם מסתכלים עלינו ויש בי חלק אחר שנהנה מהאיטיות של הרגע הזה״. אנה הנהנה והתחברה לתחושה שלו. ההנהון הזה הוא סימן לאמפתיה והזדהות שמתעצמת כשאת/ה חשוף ופגיע. שמעון הרגיש מיד את ההנהון שלה. הפגיעות שלו פתחה את אשתו אליו.
מילול תחושות פיזיות: רגשות, emotions, הם למעשה אנרגיה שעוברת לנו בגוף - Energy in Motion. רגש הוא למעשה גל של אנרגיה, שאם נתמסר אליו נמשך בטבעיות 90 שניות. דווקא כשאנחנו לא מבטאים או מתמסרים לרגשות, הם נתקעים בגוף ובנפש. רגשות עוברים דרכנו וגופנו מאותת לנו ומוסר מידע חשוב על מה עובר עלינו. אם נלמד להקשיב לתחושות הגוף, נוכל ללמוד לזהות את התחושות והרגשות הנלוות וכך גם לשתף ולווסת אותם.
איך עושים את זה? סורקים את הגוף ושמים לב לתחושות פיזיות שונות כגון עקצוצים, חום, קור, כיווצים ועוד. כשמזהים תחושות אלה, שמים עליהם את היד ונושמים לתוכם. צוללים לתוך ה״חוש המורגש״ ורואים מה עולה: תחושות, מחשבות, מילים, אסוציאציות, צלילים, צבעים. את מה שעולה ממללים בקול, ורואים אם ואיך החוש המורגש משתנה.
שידור חי: השער האחרון מתרכז בחוויה הפנימית הכוללת שלנו בכאן ועכשיו. בטיפול זוגי קוראים לתקשורת כזו חשיפה עצמית. אנחנו קוראים לזה לשדר בשידור חי - לחשוף את מה שמתרחש ממש עכשיו בלב ובראש שלכם בכאן ועכשיו, בלי צנזורים או עריכה. ייתכן והשיתוף יכלול לא רק מילות רגש, אלא גם מחשבות, פחדים, או דיבור עצמי. השידור יכול להיות חיובי, שלילי, אסוציאטיבי, או מקוטע. זרם תודעתי חשוף יכול להיות מעט מרתיע כי לא תדעו מראש מה יצא לכם מהפה. אולם שידור חי הוא הערוץ הכנה, החשוף, והמרגש של אינטימיות בוגרת. אחרי הכל, אחת ההגדרות של אינטימיות היא ״לפגוש את עצמי בנוכחות האחר״. לחצו כאן ללמוד עוד על שידור חי.