אם הייתם אומרים לתאומות חן ומוני, בעודן גדלות במשפחה דתית ולומדות באולפנה, שבגיל 31 הן יחיו אורח חיים חילוני וינהלו יחד מתחם Wellness ביפו, כנראה שהן לא היו מאמינות. בגיל צעיר הן פרשו יחד מהלימודים, השלימו לבד בגרויות ופסיכומטרי וכל אחת הלכה לדרכה, עד שב-2019 הן החליטו לאחד כוחות ולפתוח את "עדנה – נווה מדבר יפואי". בתקופת הקורונה הן שינו את המודל העסקי מקצה לקצה והיום הן מנהלות עשרות עובדים, פוגשות מאות לקוחות ביום ועובדות עם החברות הגדולות במשק. "נהיינו פאוור קאפל מטורף והעזנו לעשות המון דברים כי היינו ביחד", הן מספרות בראיון.
חן ומוני (אמונתיה) שילת (31), תאומות זהות, גדלו יחד במעלה אדומים במשפחה דתית בת 9 ילדים, וכבר בגיל צעיר החלו להתעניין בעולם שבחוץ. "היינו מאוד שאפתניות ועצמאיות. רקדנו בלט יחד מגיל צעיר, רכבנו על סוסים, וזה יצר לנו פתח לעולם הגדול. הרגשנו תמיד שכל המסגרות קטנות עלינו", מספרת חן. הן פרשו מלימודי התיכון, השלימו בגרויות ופסיכומטרי לגמרי לבד והחלו לחלום בגדול. "בכיתה י׳ ידעתי שאני עומדת בפני צומת – אני יכולה לעלות על המסלול המהיר של תיכון, שירות לאומי, אוניברסיטה, חתונה וילדים, או שאני לוקחת פנייה וממציאה משהו חדש. היה לנו רצון גדול לצאת מהתלם", חן משתפת.
הליך היציאה בשאלה שלהן לא היה חד וברור, ונמשך מספר שנים. "העזתי להגיד לעצמי שאני לא דתייה רק בגיל 25. בהתחלה הייתי לובשת מכנסיים רחבים, אחר כך יותר צמודים, ובסוף גם שיער פזור", מספרת מוני וחן מוסיפה: "אורח החיים הדתי וההלכות פשוט התפוררו ונעלמו. היום אני מגדירה את עצמי כדתל"שית, זה אומר שאני באתי ממקום אחר ועברתי טרנספורמציה גדולה ". ולמרות השינוי הגדול, המשפחה שמרה איתן על קשר: "הם לא וויתרו עלינו בשום שלב ולא היה בנינו נתק, אבל היה הרבה כאב נפשי, בכי ואפילו תחושה של אבל".
לאחר שהשלימו שירות לאומי ואפילו טיילו יחד במזרח כל אחת הלכה לדרכה – חן פיתחה קריירה בעולם ניהול אמנים והפקת אירועי מוזיקה, ומוני פיתחה קריירה בעולמות הריקוד והנחתה קבוצות מדיטציה ותנועה. בגיל 26, חן הבינה שהיא רוצה ליצור משהו משלה. "ההצלחה שלי הייתה כל הזמן של אחרים, ומאוד רציתי לעשות משהו משלי, מקום לצקת בו תוכן. לקחתי יועץ עסקי, גייסתי את אח שלי להשקיע ברעיון, והחלטנו לגייס את מוני לתמונה".
"להיות בעלת עסק זה יעד שממש לא היה ברשימת החלומות שלי. יום אחד, כשאני וחן הולכות ביחד לעשות בייביסיטר ביפו, חן שאלה אותי: ׳את לא חושבת שזה יהיה נחמד אם יהיה לנו מקום משלנו בו נמלא את כל התכנים שאנחנו אוהבות ותוכלי לצייר, לרקוד ולהנחות מדיטציה?׳, ואחרי שחשבתי על זה קצת עניתי: ׳יאללה. זה בטוח יהיה יותר כיף מלעשות בייביסיטר׳. היום אני יכולה להגיד שזה חד משמעית יותר כיף", מוני אומרת וצוחקת.
"החלטנו לא ללכת בקטן ולגדול עם הביקוש, אלא להתחיל בגדול"
בתחילת 2019 הן התחילו לעמול על כך. "הרעיון התגבש תוך כדי תנועה. תכננו לפתוח סטודיו עם מנויים שמציע סדנאות מלאכת יד, אמנות, סדנאות תנועה ובית קפה. התחלנו לחפש חלל ומפה לשם סגרנו חוזה על נכס גדול פי 3 ממה שתכננו", מספרת חן ומודה, "זה הפחיד אותנו מאוד אבל הייתי כל כך חוצפנית, בטוחה ומלאה באמונה כדי להבין שהכל יהיה בסדר. עשינו את כל מה שצריך כדי שהתהליך יהיה מחושב ומדויק והיינו יחסית מחושבות, תוך כדי שאנחנו מתות מפחד ובהתקף חרדה אחד גדול".
לאחר מירוץ של 7 חודשים, הן פתחו את "עדנה – נווה מדבר יפואי" בנובמבר 2019. "החלטנו לא ללכת בקטן ולגדול עם הביקוש, אלא להתחיל בגדול. על ההתחלה לקחנו את המתחם הגדול והלכנו על זה עד הסוף, כולל כל פרטי הפרטים ברמת הריהוט, הכריות והמיתוג. עשינו את הבסט של הבסט, ובדיעבד אנחנו יודעות להגיד שזה מה שאפשר לנו לשרוד את שלושת השנים הקשוחות שעברנו ואפילו להצליח.
מבחינתנו זה היה הכל או כלום", מדגישה מוני. הן ביצעו קמפיין סושיאל נרחב ובנו קהילה של לקוחות, כך שביום הפתיחה כבר היה להן קהל לקוחות רחב: "דאגנו לגרעין ראשוני של לקוחות עוד לפני שפתחנו בכלל. בשבועות הראשונים של הפתיחה היה עומס מטורף וכמות מאוד גדולה של פניות. היו לנו 4 חודשים עמוסים, מוצלחים ובהתאם לציפיות שלנו".
אך מהר מאוד השמחה נהפכה למשבר, כשהקורונה החלה. "הסגר הראשון היה מטורף, כאוטי ומבהיל. פחדנו שיצרנו משהו מדהים, השקענו את כל החיים שלנו בו, ועכשיו זה הולך להיגמר. פיטרנו עובדים, הוצאנו סחורות, סגרנו תשלומים לספקים וניסינו לעבוד אונליין, אבל זה פחות הצליח לנו", מספרת מוני. הן החליטו לקחת את התקופה הזו כדי להסתכל על העסק ממבט על: "הבנו שקיבלנו המון פניות ממנחי סדנאות ומורים, ופחות מלקוחות הקצה, ושאנחנו יכולות להציע להם משהו אחר. בנינו מודל עסקי חדש שלוקח צעד אחורה מתפעול המקום, ונותן לכל מי שרוצה להעביר תוכן חללים להשכיר".
על אף שנפלו בין הכיסאות ולא קיבלו מענקים מהמדינה משום שהעסק היה חדש, הן קיבלו סיוע מיזמים וחברים: "שתינו לא משכנו משכורות במשך שנה וחצי והתקיימנו בזכות מענקים שקיבלנו במסגרת העוסק הפטור של כל אחת, כאשר העסק לא מקבל כלום. למרות זאת, קיבלנו עזרה מאנשים נפלאים, חברים ואנשי מקצוע, שתמכו בנו כלכלית וזה לא מובן מאליו עבורנו".
מעז יצא מתוק, והמודל העסקי החדש שלהן הוכיח את עצמו לגמרי. מעשרות לקוחות מידי יום המקום צמח למאות, הן התרחבו לבניין נוסף במתחם וכיום בעדנה ישנם 6 חללים להשכרה שעתית, שמתקיימים בהם בשעות היום ימי עיון, אופסייטים, אירועים עסקיים, בין היתר גם עבור חברות מוכרות כמו חברת מאנדיי, וויקס, פאלו אלטו נטוורקס ובנק דיסקונט. בשעות הערב האווירה משתנה מעט, כשמתקיימות במקום סדנאות יוגה, מדיטציה, כתיבה, שירה, תנועה וטיפול. לכל זאת, מתלווה בית הקפה "הסוכה" במתחם שפתוח לקהל הרחב כל שעות היום, ומציע תוצרת מקיבוץ נאות סמדר.
"אפשרנו לעסק לספר לנו מה הוא הולך להיות, במקום שאנחנו נחליט ונכפה עליו את התוכן. זה קרה כי איבדנו שליטה בשלב ראשוני מאוד בעסק ועברנו טראומה מטלטלת, אבל הבנו מהר מאוד שאנחנו חייבות להיות גמישות ולהבין שגם אם אין לנו שליטה על התוכן, אנחנו יכולות לאפשר למקום להפוך למה שהוא רוצה להיות, כמו ילד", מסבירה מוני וחן מוסיפה: "החזון שלנו מתגשם עכשיו הרבה יותר מכפי שיכולנו לדמיין וזה מדהים. הכל בזכות איבוד שליטה, גמישות ויכולת לשנות צורה".
הן מספרות שהמחזור של העסק דווקא קטן כתוצאה מהשינוי, אך הרווחיות עלתה: "ממינוס, השקעה והון חוזר, עברנו לאפס הפסדיות בתקופת הקורונה ולרווחים בחצי השנה האחרונה, סוף סוף. מעשרות אנשים ביום המקום מקבל היום בין 100 ל-300 אנשים שמגיעים למקום לסדנאות, אופסייטים והופעות מדי יום. החזון שלנו הוא לגדול וליצור מקומות נוספים כאלו בארץ ובעולם שיאפשרו להכניס לעולם המערבי הזדמנויות ליצירה, עשייה ומנוחה. זו בועה יוצאת דופן בתוך העיר".
רוצים לספר את הסיפור שלכם? רוצים לספר לנו על עסק שכדאי לנו להכיר? כתבו לנו: Business@mako.co.il