בעוד חודש ימלאו ארבע שנים לנאום המפורסם ביותר של נשיא המדינה, רובי רבלין — נאום השבטים, שבו הוא דיבר על כך שגורל מדינת ישראל יוכרע בהתאם ליכולת של ארבעת השבטים המרכיבים אותה לחיות זה לצד זה. בחינה של מערכת הבחירות האחרונה ככזו שמשקפת את יחסי הכוחות בין ארבעת המגזרים האלה, מציגה מנצח אחד: המגזר החרדי.
לא רק ששתי הרשימות החרדיות — ש"ס ויהדות התורה — התחזקו, כעת מחקר חדש של פרופ' דן בן־דוד מעלה כי שיעורי ההצבעה בקרב החרדים היו גבוהים משמעותית מהממוצע, והגיעו ל–80%, וכי מספר הקולות שקיבלו המפלגות החרדיות השתווה ל–100% מכלל החרדים בגילי 18 ומעלה. המשמעות היא אחת: מצביעים לא־חרדים רבים הצביעו למפלגות החרדיות. המחקר בוצע במסגרת מוסד המחקר הכלכלי־חברתי שורש.
ההשלכות של הנתונים האלה יתבטאו בתוצאות המו"מ שמקיימות המפלגות החרדיות עם הליכוד לקראת כניסתן לממשלה הבאה. הן צפויות להביא לעלייה במספר התיקים והתפקידים שיקבלו בממשלה; לתגבור תקציבי הישיבות והכוללים, שידכא את נטייתם להשתלב בשוק העבודה; לבלימה של המהלכים לחיזוק לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים, שנועדו להגביר את הפריון של העובדים החרדים; ולסירוס חוק הגיוס, שיכול היה להאיץ את התשלבותם בחברה הישראלית.
בן־דוד מחבר את התוצאות האלה למגמה ארוכת טווח, שבמסגרתה מספר הקולות הכולל של המפלגות החרדיות גדל מאז שנות ה–70 פי יותר משלושה. ב–1973, כשהחרדים לא היו חלק מהקואליציה, הם זכו ל–3.7% מכלל הקולות. בבחירות השנה הגיע שיעור זה כבר ל–11.7% מהקולות. המפלגות החרדיות, ש"ס ואגודת ישראל, שלא היו חברות באף ממשלה לפני 1977, היו בקואליציה ב–39 מ–42 השנים שחלפו מאז.
ההשלכות של התמורות הפוליטיות האלה, לפי בן־דוד, הן שינויים משמעותיים בסדר העדיפויות הלאומי של ישראל. בן־דוד קושר שינויים אלה לכמה פרמטרים. כך למשל, מספר מיטות האשפוז לנפש בישראל נמוך כיום ב–45% לעומת מספרן ב–1977, ומספר אנשי הסגל הבכיר (לנפש) באוניברסיטאות הישראליות נמוך כיום ב–60% מהשיא שאליו הגיעה ב-1973.
מספר כלי הרכב לקילומטר כביש בישראל היה ב–1970 זהה לממוצע של מדינות אירופה הקטנות. מאז, הצפיפות בכבישי הארץ עלתה ב–502% והגיעה לפי שלושה מהממוצע באותן מדינות. בתי הספר בישראל הם מהגרועים בעולם המפותח. הציונים הממוצעים במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה, במדע ובקריאה מציבים את ישראל מתחת לכל 25 המדינות המפותחות הרלוונטיות, מלבד אחת — וזאת מבלי שנלקחים בחשבון התלמידים החרדים.
הכל בסדר העדיפויות
התמורות האלה לא נובעות ממחסור במשאבים, אומר בן־דוד, שכן הוצאות הממשלה האזרחיות (ללא ההוצאות הביטחוניות) היו דומות לממוצעOECD או מעליהן במהלך ארבעת העשורים שבהם התרחשו. ההסבר, לדבריו, הוא שינוי בסדר העדיפויות הלאומי.
"חברותן הכמעט־רצופה של המפלגות הדתיות והחרדיות בממשלות ישראל העצימה את השינוי בעדיפויות הלאומיות. הוצאות משמעותיות בגדה המערבית, בגולן, בסיני ובעזה לוו בהעברות ניכרות של כספים לאינטרסים חרדיים, החל מהגדלת תשלומי הרווחה ועד לסבסוד בתי ספר חרדיים. האחרונים מונעים לימוד של מקצועות הליבה מעבר לכיתה ח' מקבוצת האוכלוסייה הגדלה בקצב המהיר ביותר בישראל, בפער ניכר", אומר בן־דוד.
ההשפעה על החרדים לא בוששה להגיע", הוא מוסיף. "כשתשלומי הרווחה עלו משמעותית בשנות ה–80 וה–90, שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים בגילי 35–54 צנחו מיותר מ–80% בסוף שנות ה–70 עד מתחת ל-40% בתחילת שנות האלפיים. נקודת הייחוס היא גברים שאינם חרדים — יהודים וערבים — בגילי העבודה העיקריים, בעלי 16 שנות לימוד ומעלה. שיעורי התעסוקה שלהם נותרו יציבים יחסית סביב 90% לאורך מרבית התקופה. למעשה, הירידה בתעסוקת הגברים החרדים היתה כמעט זהה לזו של גברים שאינם חרדים בעלי השכלה נמוכה, או חסרי השכלה לחלוטין. ואולם בעוד הקבוצה האחרונה הצטמצמה משמעותית, האוכלוסייה החרדית גדלה בקצב מעריכי.
"המיתון הגדול בתחילת שנות ה–2000 גרר קיצוצים בתשלומי הרווחה, שאילצו ישראלים רבים בעלי השכלה נמוכה להיכנס לשוק העבודה בפעם הראשונה — ובהם גם החרדים. עם ההתאוששות החלקית בקצבאות הרווחה בשנים האחרונות, שיעורי התעסוקה בקרב הגברים החרדים הפסיקו לעלות מאז 2015, ואפילו החלו לרדת".
בן־דוד מציין כי "מספר הילדים הממוצע לאשה חרדית עלה מ–6.05 ב–1980 ל–7.07 ב–1990. עשור לאחר מכן, ב–2000, פריון הילודה של החרדים טיפס כבר ל–7.42 ילדים לאשה, ואז התייצב. כשהחלו הקיצוצים הנרחבים בתשלומי הרווחה בתחילת שנות ה–2000, הפריון החל לרדת הן בקרב החרדים והן בקרב המוסלמים. אך עם התחזקותן המחודשת של התמיכות בשנים האחרונות, פריון הילודה אצל החרדים החל לעלות שוב והגיע ליותר מ–7 ילדים לאשה".
"לילדי החרדים אין סיכוי"
דבריו של בן־דוד מבהירים מהו הכיוון הכלכלי שאליו צועדת מדינת ישראל. "בעוד החרדים מהווים רק 7% מבני ה–20 פלוס בישראל, ילדיהם מהווים כמעט חמישית מקבוצת הגיל 0–14".
לתמורה זו משמעות פוליטית מהותית. "מתוך האולטימטומים הרבים שמציבים החרדים כדי להצטרף לקואליציה, התנאי הבעייתי ביותר מבחינת עתידה של ישראל הוא כנראה דרישתם שילדיהם — בעיקר הבנים — לא ייהנו מהזכות הבסיסית ללימודי ליבה, שעשויים לאפשר להם הזדמנויות תעסוקתיות כמבוגרים".
לדברי בן־דוד, "אין בעולם המפותח מדינה אחת, מלבד ישראל, המאפשרת הפרה כזו של דרישות חינוך החובה שלה. אם המציאות הפוליטית הנוכחית מציעה מעט אפשרויות לשינוי, ניתן רק לדמיין עד כמה מצומצמות יהיו האפשרויות לשינוי כאשר הילדים של היום יהפכו למבוגרים. ואם אין די בכך, התחזיות הדמוגרפיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צופות כי בתוך שני דורות בלבד כמעט מחצית מהילדים בישראל יהיו חרדים.
"מלבד שלל ההשלכות שיהיו לתמהיל אוכלוסייה כזה על המרקם החברתי בישראל", הוא מזהיר, "לתחזית הדמוגרפית יש גם היבט כלכלי חמור. אם הילדים החרדים אינם לומדים את מה שנחוץ, מי יהיו הרופאים שיעניקו טיפול רפואי בעתיד ומי יהיו המהנדסים שיתחזקו את המשק המודרני? שלא לדבר על השאלה מאין יגיעו המשאבים לדאוג לאוכלוסייה הענייה שגדלה בהתמדה".
לטענת בן־דוד, "אישי הציבור החרדים טוענים כי לימודים קפדניים בישיבה מאפשרים לבנים לעקוף את תהליך הלמידה הסטנדרטי של לימודי הליבה. טענה זו מנוגדת באופן מוחלט לממצאים האמפיריים בעבודותיו פורצות הדרך של הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'יימס הקמן, שהראה כי ככל שאדם מקבל חינוך טוב בגיל מוקדם יותר, כך יהיו התשואות הכלכליות בהמשך חייו גדולות יותר, ולהפך.
"כשילדים חרדים אינם לומדים כלל מדע או אנגלית, וכשגודעים אפילו את המתמטיקה הבסיסית ביותר ואת שאר לימודי הליבה לאחר כיתה ח', הרי שלרובם הגדול אין סיכוי להגיע לסוג המשרות ההכרחיות כל כך לקיומו של משק מודרני", אומר בן־דוד, וקובע: "אין קיצורי דרך בחיים".
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
קניונים ורחובות מסחריים מתחת לקרקע: התוכנית שתפתור את בעיית הצפיפות
לקראת העלאות מסים וקרבות עם החרדים: מי יהיה "האיש הרע" של כחלון?