בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה לקבלת פיצוי של כ-2 מיליון שקל בשל נזקים שנגרמו לכאורה ליורש עקב הוצאת צו ירושה במרמה. טענתו הבסיסית של התובע הייתה כי לאחר מות אביו בתאונת דרכים בשנת 1987, פעל אחי אביו להוציא צו ירושה לטובתו תוך הסתרת קיומו ומבלי לספר שלאחיו היה בן. צו הירושה אמנם תוקן ברבות השנים אלא שלטענת הבן התנהלות דודו הסבה לו נזקים. השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון דחתה את התביעה מחמת התיישנות.

התובע (44) היה בן 7 בלבד כשאביו נהרג בתאונת דרכים. לא היו למנוח ילדים נוספים מבלעדיו. אחרי פטירת האב ועל רקע שימוש בסמים מצד אמו, הוא הוצא מחזקתה וגדל במשפחות אומנה ובפנימיות. אלא שגם חייו האישיים ידעו בעיקר מורדות, כשריצה מאסרים ממושכים בכלא עקב ביצוע עבירות מגוונות כגון סמים, אלימות וחטיפה, ואף הוכר בביטוח הלאומי כנכה בשל בעיות פסיכיאטריות.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2020 סיפר התובע שכחמש שנים אחרי פטירת אביו, דודו (אחיו של המנוח) הוציא צו ירושה לטובתו תוך הסתרת קיומו של הבן שאמור היה להיות היורש הבלעדי. התובע סיפר שלימים אומנם הוגשה מטעמו בקשה לתיקון הצו ובינואר 2015 בית המשפט נעתר לבקשתו והכריז עליו כיורש היחיד של אביו, אלא שלטענתו עדיין התנהלות דודו הסבה לו נזקים המגיעים לכ-1.9 מיליון שקלים בשל העברת נכסי אביו לכתובת הלא נכונה.

הדוד ואשתו הלכו זה מכבר לעולמם, ובנסיבות אלה בתם היא שהגישה כתב הגנה. לטענתה התביעה מופרכת מיסודה שכן היא מעולם לא קיבלה מהוריה כספים השייכים לעיזבון אבי התובע. אדרבה, לטענתה היא נמצאת במצוקה כלכלית וגרה בדיור מוגן. מכל מקום, טענה בת הדוד, חלה התיישנות על התביעה ולכן יש לדחות אותה.

"עדות מעורפלת"

ואכן, השופטת ג'דעון קבעה שהתביעה לוקה בהתיישנות מחמת השנים שעברו מאז גילה התובע על הוצאת צו הירושה במרמה ועד הגשת תביעתו הנוכחית.

כך, השופטת לא האמינה לתובע כי ידע על הוצאת הצו רק בעת הגשת בקשתו לתיקונו במהלך 2013 וכשבע שנים בלבד לפני הגשת התביעה הנוכחית. לדבריה עדותו ביחס למועד הגילוי הייתה מעורפלת ומפוזרת באופן שלא ניתן היה להסיק ממנה מסקנה חד משמעית.

מכל מקום, היא שוכנעה שהוא ידע על פעולת המרמה של דודו כבר בשנת 2000 – כשהיה בן 20 – אז הוגשה מטעמו בקשה נוספת לתיקון צו הירושה שבסופו של יום נמחקה, ולכל המאוחר ב-2009 כפי שאישר בעדותו ("הייתי אסיר עד שנת 2009 ובזמן הזה הגשתי...").

בתוך כך השופטת קבעה שלא חלים על התובע חריגים כלשהם הדוחים את מרוץ ההתיישנות כך שתביעתו "תוכשר". כך, הוא לא הציג חוות דעת כלשהי שלפיה נבצר ממנו לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, ובנוסף לפי הפסיקה תקופות מאסר בכלא אינן עוצרות את מירוץ ההתיישנות.

לפיכך מסקנת השופטת הייתה כי התביעה הוגשה יותר משבע שנים אחרי שהתובע גילה על פעולת המרמה של דודו, ומשכך היא למעשה התיישנה ודינה להידחות. למעלה מן הצורך היא ציינה שהתובע כלל לא צירף ראיות להוכחת נזקיו הנטענים.

  • ב"כ התובע: עו"ד י. בן סימון ואח'
  • ב"כ בת הדוד: עו"ד ע. זעטוט

עו"ד אתי סדיס עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.