פרס נובל לספרות לשנת 2021 הוענק לסופר הטנזני יליד זנזיבר עבדולראזק גורנה, המתגורר בבריטניה וכותב באנגלית. ספרו המפורסם ביותר של גורנה הוא "Paradise" משנת 1994, שהיה מועמד לפרס מאן בוקר ומספר על התבגרותו של ילד במדינה במזרח אפריקה. ועדת הפרס בשטוקהולם הודיעה כי הפרס ניתן לגורנה בן ה-72 על "העיסוק הבלתי מתפשר ומלא החמלה שלו בהשפעות הקולוניאליזם על גורלם של פליטים המצויים בין תרבויות ובין יבשות". גורנה עצמו הגיע לבריטניה בגיל 18 כפליט, בעקבות ההפיכה האלימה בארצו ב-1964. עד לאחרונה היה פרופסור לספרות אנגלית ופוסט קולוניאלית באוניברסיטת קנט.
הסופר האפריקאי האחרון שזכה בנובל הוא ג'.מ. קוטזי הדרום אפריקאי, שקיבל את הפרס ב-2003. בסך הכל, לפני גורנה זכו בפרס ארבעה סופרים מהיבשת: וולה סווינקה מניגריה (1986), נגיב מחפוז ממצרים (1988), נדין גורדימר מדרום אפריקה (1991) וקוטזי.
המועמדת המובילה לזכייה בפרס הנובל לספרות השנה הייתה אנני ארנו על פי סוכנויות ההימורים. הסופרת הצרפתייה ילידת נורמנדי, בת 81, מתמקדת בספריה בחיי היומיום ובחוויותיה האישיות. שתי נשים שחורות נחשבו כבעלות סיכויים גבוהים לזכות השנה: ג'מייקה קינקייד האמריקאית ומאריז קונדה מגוואדלופ. טוני מוריסון היא הסופרת השחורה האחרונה שזכתה בפרס – בשנת 1993. המחזאי והסופר הנורבגי יון פוסה נחשב גם הוא מועמד מוביל, וכך גם הסופר היפני הרוקי מורקמי, ששמו עולה בהקשר לנובל כבר כמה שנים, והמשוררת הקנדית אן קרסון. מרגרט אטווד, הסופרת הקנדית שמאחורי "סיפורה של שפחה", נחשבה גם היא כבעלת סיכויים גבוהים והפכה לשם קבוע בבורסת השמות בשנים האחרונות. שמות בולטים נוספים בהימורים השנה היו נגוגי וה תיונגו הניגרי (שספרו "מטיגארי" יצא לאור בעברית בהוצאת בבל) והסופר הסומלי הגולה נורודין פארה.
בשנה שעברה הוענק הפרס למשוררת היהודייה-אמריקאית לואיז גליק, לאחר כמה שנים של סערות ופרשות שליוו את ועדת הפרס, שבה 18 חברים. תחילה, ב-2017, האשימו 18 נשים את בן זוגה של אחת מחברות האקדמיה השבדית, קתרינה פרוסטנסן, באונס והטרדה מינית, במקרים שחלקם התרחשו במבנים השייכים לאקדמיה. פרוסטנסן עצמה התפטרה מהאקדמיה שנה אחר כך, לאחר שבנוסף להאשמות בתקיפה מינית, הואשם בעלה שהדליף בעבר את שמות הזוכים. הבעל, צלם צרפתי-שבדי בשם ז'אן קלוד ארנו, הורשע מאז באונס, ובסופו של דבר, הפרס לא חולק ב-2018.
הבחירה ב-2019 הייתה שנויה במחלוקת במיוחד, משום שהזוכה, הסופר האוסטרי פטר הנדקה, נחשב לתומך של הרודן הסרבי סלובודן מילושוביץ והכחיש באחד מספריו את הזוועות שביצעו הסרבים במהלך המלחמה בבלקן. לפחות אחד מחברי ועדת הפרס התפטר בעקבות ההחלטה לתת את הנובל להנדקה. ב-2019, הוענק הפרס גם לסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק, שהייתה אמורה לקבל את הפרס ב-2018 ולא זכתה למעמד בשל הסקנדל באקדמיה.
איך בוחרים זוכה בפרס נובל לספרות?
חברת האקדמיה השבדית וחברת ועדת פרס נובל לספרות אלן מטסון חשפה בראיון עמה שפורסם בחודש שעבר באתר הרשמי של פרס הנובל מעט משיטת העבודה של ועדת הפרס. היא סיפרה כי העבודה מתחילה עם "שורה של רשימות. אנחנו מתחילים עם רשימה ארוכה מאוד של בערך 220 שמות של כותבים מכל רחבי העולם. אחר כך אנחנו נעזרים במומחים ממדינות שונות כדי לתמרן בתוך המספר הכל כך גדול של שמות". לדבריה, הרשימה מצטמצמת לכ-20 שמות, ולאחר מכן, לאחר מחקר נוסף, לחמישה שמות שמרכיבים את "הרשימה הקצרה". "כאן מתחילה העבודה האמיתית עבור הוועדה ועבור האקדמיה כולה", היא אמרה, "חברי הוועדה קוראים את כל הכתבים של הסופרים האלה - אנחנו קוראים, חושבים על מה שקראנו, מעריכים ומנסחים מאוד בבהירות את מה שחשבנו עליהם. ואז מתחילה העבודה הקשה של צמצום למועמד אחד. זה קורה באמצעות דיונים והצבעות".
מטסון הדגישה כי לאופיים וחייהם האישיים של המועמדים אין כל משקל בתהליך הבחירה. "הכל קשור לאיכות. איכות ספרותית כמובן. העולם מלא בסופרים מצוינים, וצריך משהו נוסף כדי להיות זוכה נובל, ואני חושבת שזה משהו שנולדים איתו. הרומנטיקנים יקראו לזה 'ניצוץ אלוהי'. בשבילי, זה קול שאני שומעת בכתיבה שלהם שאני לא מוצאת בשום מקום אחר. מאוד קשה להסביר מה זה בדיוק, אבל אני תמיד יודעת כשאני מוצאת את זה".