עמוס סילבר, מייסד טלגראס, חתם השבוע על הסדר טיעון שבמסגרתו הוחלט כי ירצה שמונה שנות מאסר בגין מעורבותו בפעילות הארגון, שעסק בתיווך בין סוחרי קנאביס בלתי חוקי בישראל לבין לקוחותיהם. בכך מגיעה לסיומה, סוף סוף, אחת הסאגות הציבוריות הארוכות והמורכבות ביותר שהפרקליטות עסקה בהן בשנים האחרונות.
עמוס סילבר נחשב בעיני רבים לסמל של המאבק למען לגליזציה של קנאביס בישראל. אבל איך זה קרה? איך הפך נער חרדי מצפת, אדם ששירת שרות קרבי בצה"ל ומאז בעיקר הסתבך עם החוק, מבלי שרכש השכלה גבוהה או מקצוע, לאייקון תרבות בעבור כל כך הרבה אנשים? האמת היא שבכלל לא בטוח שזה מה שסילבר תכנן שיקרה – ובוודאי שהוא לא תכנן לשבת כל כך הרבה שנים במעצר – אבל הדברים שעשה, מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכו, הפכו אותו בעיני צרכני קנאביס רבים לסמל המאבק; אנשים שגם הם האמינו, בכל לבם, כי דרכו צודקת. ואם זה נשמע לכם קצת מסובך, אז תהיו בטוחים שהסיפור של סילבר ושל טלגראס מורכב אפילו הרבה יותר.
הסמל של המאבק
טלגראס, בסופו של יום, הייתה בסך הכל קהילה גדולה של משתמשים באפליקציית טלגרם. בשל אופייה הדיסקרטי של האפליקציה, היא היוותה קרקע נוחה לנטוע בה את השתילים שהפכו לתעשיית קנאביס מחתרתית משגשגת, נגישה ותחרותית. את הזרעים לאותם השתילים הניח סילבר בעצמו, ברשת פייסבוק, שם הקים עמוד שנועד לקשר בין סוחרי קנאביס לבין לקוחות, עד שהבין שהאופציות של טלגרם בטוחות ורחבות יותר, והעביר את הקהילה לשם. טלגראס קישרה בין מגדלי קנאביס, סוחרים וספקים שונים בכל רחבי הארץ לבין מאות אלפי לקוחות שנהנו מגישה נוחה במיוחד לסחורה, ממבחר רחב ומגוון של זנים וממחירים זולים משמעותית מאלו שהיו נהוגים בארץ עד שהרשת המחתרתית הזו הגיחה לאוויר העולם.
סילבר טען לאורך כל הדרך שלא הקים את טלגראס בשביל להתעשר, ועורכי הדין שייצגו אותו הקפידו להדגיש פעם אחר פעם שהוא לא הרוויח דבר מהמהלך. מבחינתו, הוא רק תיווך בין הסוחרים לבין הלקוחות. הכל, לטענתו, מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך אינטרס כלכלי. ולפחות בנוגע לנושא האידיאולוגי, ההיסטוריה שלו מדברת בעד עצמה: בשנת 2014 יזם סילבר אירוע מחאה שכונה בשם "ליל הבאנגים הגדול": אלפי אנשים התייצבו בגן הוורדים בירושלים, כשהם מצוידים בבאנגים ובשאר אמצעי עישון, תוך הנחה שהמשטרה תאלץ להשלים עם העובדה שלא ניתן לעצור כמות כה גדולה של אנשים במקביל, רק כי עישנו קנאביס. אז המשטרה הסתפקה במעצר של כמה עשרות, ואילו סילבר – המארגן – נעצר עוד יומיים קודם לכן, בילה את הלילה בתחנת המשטרה, ונמנע ממנו להשתתף באירוע.
בשלב הזה כבר היה עמוס סילבר פרצוף מוכר למדי בקרב קהילת צרכני הקנאביס היותר קנאים, אלו ששמו לנגד עיניהם את הלגליזציה כמטרה שיש להיאבק עבורה. כשיזם את ליל הבאנגים, עמוד הפייסבוק שלו כבר שימש כפלטפורמה המקשרת בין סוחרי קנאביס ללקוחותיהם, ואנשים בקהילה בהחלט ידעו מי הוא והעריכו אותו; שלא לומר, העריצו אותו. עמוס הפך אט-אט להיות הפרצוף של המאבק, שם נרדף למרדנות חסרת פחד ונטולת פשרות. ארבעה חודשים אחרי ליל הבאנגים הוא נעצר כשעסק בסחר בקנאביס, ונשפט ל-9 חודשי מאסר. כשהשתחרר, הוא עבר לארצות הברית, ומשם החל לתפעל את "טלגראס", הרחק-הרחק מהישג ידה של משטרת ישראל. או כך לפחות הוא חשב.
עבריין הוליוודי
סיפור מעצרו של עמוס סילבר ב-2019 כאילו נלקח מסרט הוליוודי. ב-12 במרץ באותה השנה, פשטו שוטרי להב 433 על בתיהם של 42 פעילים ב"טלגראס" ועצרו את כולם במטרה להפיל את הארגון. סילבר, שכאמור לא היה בישראל, שהה באותה העת באוקראינה אחרי שהוזמן להשתתף ב"חתונתו" של חברו הקרוב, מנהל בטלגראס, שהפך למעשה לעד מדינה וסייע למשוך את סילבר אל הנקודה שבה נעצר.
חמישה חודשים מאוחר יותר, בתום הדיון בבית המשפט בנוגע להסגרתו מאוקראינה לישראל, הצליח סילבר לחמוק מידי השוטרים בנמל התעופה בקייב, ונמלט. יום שלם עבר עד שהוא נתפס בשנית, בעיר אומן, כ-200 ק"מ דרומית לבירה האוקראינית. הוא הוסגר לישראל, ובתום חקירה אינטנסיבית הוגש נגדו כתב אישום בגין סחר בסמים, הדחת קטינים לשימוש בסמים, סחיטה באיומים וניהול ארגון פשיעה.
במשך שלוש שנים וחצי שהה סילבר במעצר, כאשר סחבת משפטית העוסקת בחוקיות איסוף הראיות בעניינו מנעה מהמשפט להתקדם. הוא טען שזכה ליחס לא הוגן, ושהעובדה שמנעו ממנו להשתחרר למעצר בית נובעת מנקמנות, שכן הוא אינו "פושע מסוכן" כפי שהגדירה אותו המדינה. במשטרה, מנגד, טענו שסילבר כבר ברח מידיהם פעם אחת, ושאין להם סיבות להאמין שהוא לא יעשה זאת שוב. ככל שמעצרו נמשך, כך השמיע סילבר את קולו יותר ויותר, באמצעות מקורבים וכלי תקשורת שונים. וככל שקולו הושמע, כך גדלה ההילה סביבו; בעודו שוהה במעצר, דמותו של עמוס כסמל המאבק למען שחרור הצמח רק התעצמה, ונוצרה סביבו עדת מעריצים של ממש. מבחינת ההמונים, הוא היה האיש שהקריב את עצמו למען המטרה; הפילנטרופ שנידב את חייו למען הכלל; הקורבן של המערכת, והאיש שמסמל את כל מה שרקוב בשיטה. אבל למעשה, מי שהכירו את עמוס מקרוב סיפרו סיפור קצת אחר.
הכביסה המלוכלכת
עדויות של אנשים המקורבים לסילבר, כמו אלו שעלו למשל ב"טלגראס: המרד של עמוס", סרטו של דן שדור שיצא ביוני 2023 ב-yes, מציגות תמונה מורכבת. לסילבר היו הרבה מאוד מעריצים – וגם הרבה מאוד מעריצות – והוא ידע את זה. הוא החזיק בהרבה מאוד כוח והשתמש בו, כך גם על פי כתב האישום המקורי, לצורך שליטה בפעילים רבים של טלגראס, לא פעם ולא פעמיים תוך איומים. עם זאת, האישום של סחיטה באיומים הוסר מכתב האישום המתוקן. "אירוע אחד של סחיטה באיומים שיוחס לעמוס, הוא כלפי מישהי שהייתה מנהלת בטלגראס וביחד עם מנהל אחר הם גנבו את כל רשימת הסוחרים ופתחו פלטפורמה", מתאר עו"ד איתי בר עוז מהסנגוריה הציבורית, שייצג את עמוס במשפט ביחד עם עו"ד ניצן ביילין. "הטענה הייתה שעמוס אמר לה 'תביאי לי את רשימת הסוחרים', דבר שלא היה ולא נברא. היא העידה בבית המשפט, היא הייתה העדה האחרונה שחקרתי לפני ההסדר, והיא לא אמרה מילה אחת לא על איומים ולא על סחיטה של עמוס, והוא זוכה מזה. האירוע השני של סחיטה באיומים שיוחס לו היה בגלל פוסט שעמוס כתב בפייסבוק, שבו הוא סיפר על זה שהוא דיבר במסנג'ר עם איזושהי קטינה שהייתה קשורה איכשהו לטלגראס והמשטרה הפעילה אותה, והוא מספר על זה שהוא אמר לאמא שלה שעדיף שהבת שלה לא תעבוד עם המשטרה. בפועל אין קטינה, אין אמא, היא לא העידה במשטרה וספק אם היה דבר כזה מעולם. מעולם לא הייתה סחיטה באיומים, וזה הדבר הראשון שהפרקליטות קיבלה שאפשר להוריד".
בסרט של שדור עלו עדויות על כך שעמוס קיבל לשורות הארגון גם קטינים שרצו לעסוק במכירת קנאביס. עו"ד בר עוז לא מכחיש את הדבר, אבל קובע שלא מדובר בעבירה, אלא לכל היותר במהלך לא מוסרי. לטענתו, אם אדם מואשם בהדחת קטין לשימוש בסמים, זה אומר שהוא נותן לקטין סמים פיזית, מרשה לו להשתמש בסמים בביתו או מקל לו את הגישה לשימוש בסמים. "אף אחת מהחלופות האלה לא התקיימה במקרה של טלגראס. עמוס אמר שאין לו בעיה שקטינים יעשנו גראס, ואין לו בעיה שקטינים יקנו גראס בטלגראס, בגלל שהוא מעדיף את זה על פני קטינים שלוקחים ריטלין או תרופות אחרות שמשפיעות על הקישורים הקוגניטיביים שלהם". גם בנוגע לקטינים שסחרו בקנאביס דרך טלגראס, חוזר עו"ד בר עוז על הטענה: "אולי זה לא מוסרי לאפשר לקטין להיות סוחר, כמו שזה לא מוסרי גם בגיל 18 וחצי, אבל זו לא עבירה. עמוס לא נתן לאף קטין סם ביד, הוא לא נתן לאף אחד לעשן בבית שלו, ולכן מההתחלה טענו ברמה המשפטית שאין פה הדחת קטין לסם".
גם האמת המוחלטת של עמוס, שלא הרוויח כלל כסף מניהול הארגון. מוטלת בסרט בספק כבד. אחרי הכל, תחת ארגון טלגראס עברו עשרות מיליוני שקלים, כסף שעד היום לא ברור לאן התגלגל ואיפה מוחזק. מנקודת מבט חשדנית, הטיעון של "לא ראיתי מזה שקל" לא בהכרח מחזיק מים. מנקודת מבטו של עורך דינו של עמוס, מדובר באמת לאמיתה: "לעמוס לא הייתה מילה בנושא הכספי, הכסף לא עבר דרכו, וכשהוא היה צריך כמה גרושים הוא פנה לגזבר הארגון. כשטלגראס לכאורה הייתה אימפריה כלכלית, יש לי התכתבויות שעמוס נתקע באוטו בארצות הברית כי לא היו 300 דולר לתקן את השמשה הקדמית שנשברה, והוא ישן שני לילות באוטו. ראש ארגון הפשיעה ישן באוטו! עמוס לא עשה מזה כסף".
גם גלי סילבר, אשתו הנאמנה של עמוס, שלאורך שנים ניהלה בשמו את המאבק למען שחרורו מהמעצר, שינתה בשנה האחרונה פאזה וחשפה לעולם צד אחר של מערכת היחסים שלה עם המייסד של טלגראס. פרידתם החצי-מתוקשרת של השניים לוותה בשינוי שם משפחתה של גלי ברשתות החברתיות, לצד פוסטים זועמים בהם שמו של עמוס לא הוזכר, אבל קשה שלא לחשוד שהם עשויים להיות מכוונים כלפיו.
ראש ארגון פשיעה, לוחם צדק
באוקטובר 2022 שוחרר עמוס למעצר בית. הגדרתו כאדם מסוכן לא הוסרה, ונאסר עליו להשתמש בטלפון ובאינטרנט, וכן להתרחק מהבית. כתב האישום, כאמור, הגדיר אותו כראש ארגון פשיעה, וזה גם היחס שהמשטרה נתנה לו. לא של סוחר סמים, אלא של ראש מאפיה. עמוס, כמובן, לא אהב את ההגדרה הזו, וטען שהוא עצור רק "בגלל דעותיו", אבל זו הייתה למעשה המהות של המשפט בפניו הוא הועמד: השאלה הגדולה 'האם טלגראס היא ארגון פשע?'.
ובכן, לפחות בעניין הזה, נראה שהגיעה ההכרעה. בהסדר הטיעון עליו חתם סילבר השבוע, הוא הודה באשמת ניהול ארגון פשיעה, ובתמורה נוקה ממספר אישומים, לרבות סחיטה באיומים והדחת קטין לשימוש בסמים. בית המשפט גזר עליו 8 שנות מאסר. טלגראס, אגב, נסגרה סופית בהחלט ביולי 2023, אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים להחיות אותה גם לאחר מעצרו של עמוס. בהתחשב בכך שכבר ריצה כמעט 4 שנים במעצר באוקראינה ובישראל, נותרו לעמוס למעשה להעביר עוד 4 שנים בכלא, בטרם ייצא לחופשי ואולי יחל לנהל את המאבק הבא שלו. אחרי הכל, בעיני ישראלים רבים ואולי גם בעיני עצמו, עמוס סילבר הוא קודם כל לוחם צדק, ולצורך מלחמותיו הוא משתמש בכל האמצעים הנתונים בידיו.
כך או כך, בקרב פעילי לגליזציה ואנשים שהשימוש בקנאביס מבחינתם הוא לא רק כיף, טיפול רפואי או אפילו סתם שגרה, אלא מאבק למען החופש והצדק, עמוס סילבר הפך לסמל של ממש. הסמל למאבק, הסמל לכמיהה לחופש, הסמל לצדק, הסמל ללגליזציה. לעתים נראה שהסיבה לכך היא פשוטה: מאבקים גדולים צריכים סמל, הם צריכים פרצוף שמייצג אותם, ועמוס נכנס למשבצת הזו היטב. לא בטוח שהוא הצליח לקדם את הפיכתו של הצמח בישראל לחוקי, אבל הוא בהחלט העלה את הדיון על לגליזציה קרוב יותר אל פני השטח. אותה הלגליזציה של צמח אחד קטן שמעורר רעש כל כך גדול. לגליזציה שטרם הגיעה למחוזותינו.
תגובתה של גלי עמר (סילבר) לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה