הקשר בין ספורט לתיירות, מתברר, החל עוד במשחקים האולימפיים של יוון העתיקה, כאשר אחת לארבע שנים נהרו המונים מכל רחבי יוון ומושבותיה לעבר אולימפיה כדי לצפות במשחקים ולהתחכך באלופים. אותם המונים שהו בסביבה מספר שבועות כשהם משתמשים בשירותים המקומיים ותומכים בכלכלת האזור.
היום, בעידן המודרני, נהוג לחלק את תיירות הספורט לשתי קבוצות עניין. הראשונה, כמו ביוון העתיקה, קשורה ישירות לנהירתם של צופים-תיירים במטרה לחזות באירועי הספורט, ואילו השנייה מתאפיינת בתיירות שמגמתה פעילות גופנית-ספורטיבית מוגדרת כגון גולף, סקי, ריצה, דיג, צלילה, טיפוס הרים וטריאתלון.
את צופי הספורט ניתן לחלק לכמה קטגוריות. הסוג הראשון כולל את אותם מאות אלפים המגיעים למקום מסוים ושוהים בו זמן ממושך יחסית כדי לחזות ולהיות חלק ממגה-אירוע ספורטיבי, כמו המשחקים האולימפיים והמונדיאל. חלק משמעותי מאלה נוהג לשלב צפייה באירועים הספורטיביים עם טיולים נוספים באזור, תוך כדי, לפני או לאחר האירוע. לדוגמה, משחקי סידני 2000 אפשרו לבאים מרחוק לאולימפיאדה לטייל ביבשת החמישית. בקטגוריה זו ניתן לכלול גם את התיירים המכוונים את טיוליהם וחופשתם כדי לחזות באירועי ספורט מרכזיים כמו אליפות וימבלדון, הטור-דה-פראנס ומשחקי אליפות העולם ברוגבי ובקריקט.
בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת מגמה נוספת של תיירות ספורט. מדובר באוהדים המלווים את קבוצותיהם או ספורטאיהם למשחקי חוץ במדינתם ואפילו מחוצה לה. תיירות מסוג זה הופכת משמעותית ביותר במדינות כמו אנגליה, שבה קיימת תנועה ערה של אוהדי קבוצות הכדורגל או בארה"ב, שבה מלווים עשרות אלפים את קבוצות הפוטבול האהובות עליהם ושוהים בעיר היעד כמה לילות. לפני שנים לא רבות, בעת ביקור פרטי במיאמי, פלורידה, הוזמנתי למשחק פוטבול בין האוניברסיטה המקומית לאוניברסיטת פנסילבניה. את האיצטדיון מילאו כ - 80,000 צופים, שלפחות שליש מהם הגיעו בכל דרך אפשרית מפנסילבניה הרחוקה כדי לעודד את קבוצתם. כלומר, כ- 30 אלף איש נסעו אלפי קילומטרים למיאמי, לנו בה, אכלו ושתו בה, קנו בה דלק ומזכרות וסייעו לכלכה המקומית. זוהי דוגמה אחת מתוך עשרות רבות הקורות בכל סוף שבוע בארה"ב וגורמות למאות אלפים לצרוך שירותים של תיירות ספורט.
הסוג השני ואולי המשמעותי יותר של תיירות ספורט הוא זה המנייד מיליונים למקום או לאתר מוגדר כדי לעסוק בפעילות גופנית (השתתפות בתחרות או פעילות גופנית מהנה). לרוב משך השהייה של אלה ארוך יותר ומצריך מגוון שירותים רב יחסית.
היכולת הכלכלית שהשתפרה בעשורים האחרונים, ההכרה בתרומתה של הפעילות הגופנית, כמו גם הרצון לברוח מן העיר ומהמשרד אל חיק הטבע חברו יחדיו כדי להעצים סוג זה של תיירות. מדינות רבות בעולם עושות הרבה כדי לזכות בנתח גדול כמה שאפשר מתיירות פופולרית זו. קחו, למשל, את מאות אתרי הסקי הזרועים בהרי האלפים, המאכלסים כ- 50 מיליון חובבי סקי מדי שנה. כל אחד מאלה צריך מקום ללון בו מספר לילות, לאכול טוב, להתלבש כיאות, לשכור ציוד, לשבת בפאב עם החברים בערב וכו'. ההיקף הכלכלי של תיירות הסקי אדיר ומגיע למיליארדי דולרים בעונה. בקצה האחר והחם יותר של הגלובוס ובממדים לא פחותים ניתן למצוא את תיירות הדיג והצלילה במקומות אקזוטיים. כל מדינה או אזור גיאוגרפי מנסה לנצל את היתרונות היחסיים שלו כדי למשוך את האוכלוסייה המתאימה.
ענף תיירות ספורט נוסף, שהולך ומתפתח בעשורים האחרונים ומחייב אזכור מיוחד, הוא תיירות הגולף. מדינות חמות יחסית הבינו שבחורף האירופי הקר והמושלג לא ניתן לשחק גולף ולכן השקיעו בבניית אתרי גולף לתפארת, ואלה כמו אבן שואבת מושכים אליהם את המוני הגולפאים מבריטניה, מסקנדינביה ומגרמניה. ספרד, פורטוגל, מרוקו, טורקיה, קפריסין, ואפילו מדינות המפרץ נכנסו לאחרונה למעגל, ומרוויחות מכך מיליונים רבים, שהרי אין בעולם שחקן גולף בעל אמצעים המסוגל להתנזר מהמשחק לכמה חודשים. יש לציין כי מה שקורה באירופה קורה כבר מזמן בחלק הדרומי של ארה"ב, כששחקני הצפון נודדים מדי חורף לפלורידה, לאריזונה, לקליפורניה ולהוואי כדי לשחק. זוהי תיירות אקסקלוסיבית מאוד ובעלת יכולת כלכלית מוכחת.
זכורני, לפני שנים, כשנחתתי בהונולולו שבהוואי, נוכחתי לפתע שממספר מטוסים שזה עתה הגיעו יוצאות תהלוכות של יפנים, שנשאו ציוד גולף על הכתף, לעבר אוטובוסים הממתינים להם בסמוך למסלול כדי לקחתם מיד אל מגרשי הגולף שבסביבה. תוך כדי כך הציוד האישי הועבר למלונותיהם והם ניצלו באופן מרבי את כל שלושת הימים על מגרש הגולף, שממנו הם גם הוסעו ישירות בחזרה למטוס וליפן. משיחות איתם הבנתי שהם נוהגים כך כמה פעמים בשנה ושהעלות הכוללת של חופשה כזאת מגיעה לכדי 5 עד 10 אחוזים מעלותו של מנוי במועדון גולף יפני. היום כבר מאות אלפי תיירי ספורט אסיאנים נודדים אל עבר מגרשי גולף מטופחים בארה"ב, באוסטרליה, בנסיכויות המפרץ ובאירופה, ומשלבים את הנאת המשחק והנאת החופשה, ואם בכל המקומות הללו - מדוע לא בישראל, המסוגלת להעניק אף היא חוויה ספורטיבית ותיירותית מדרגה ראשונה?
כדי להמחיש את האמור לעיל, בכל סוגי התיירות הספורטיבית, להלן כמה דוגמאות מוחשיות. בוודאי זכורים לנו אלפי האוהדים שהגיעו מאירלנד לישראל לקראת משחק נבחרת הכדורגל שלהם נגד נבחרת ישראל. באותו שבוע התמלאו הפאבים של תל אביב ועלה אחוז התפוסה במלונות ובמסעדות בסביבה. האירים ניצלו את הזמן גם לטיולים ברחבי הארץ - בעיקר במקומות הקדושים לנצרות - וחזרו עייפים אך מרוצים.
אחת הדוגמאות הטובות יותר לניצול מיטבי של אירוע ספורטיבי לקידומה הכלכלי של עיר בטווח הקצר ובטווח הארוך יותר, היא זו של המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. בזכות התכנון הנבון והבנת ההזדמנות הפכה ברצלונה מעוד עיר אירופית לאחת הערים המרהיבות והמושכות ביותר ביבשת וליעד תיירותי מועדף, שמיליונים רבים מבקרים בו מדי שנה. הכיסוי הטלוויזיוני המרהיב של המשחקים הדגיש את יופייה של העיר ומאות מיליונים ראו זאת – הציצו ונפגעו. בברצלונה 1992 עבר בפעם הראשונה מסלול המרתון האולימפי במקומות המרהיבים ביותר של העיר, כך שכל מאות מיליוני צופי הטלוויזיה יכלו להתרשם ולהתפעל תוך כדי הריצה וגם לשמוע פרטים על מקומות אלה מן הפרשנים. מאז הפך הדבר לנוהג כמעט קבוע בכל מרתון אולימפי או יוקרתי אחר.
ואם במרתון עסקינן, הרי שבכל שנה מאורגנים בערים מרכזיות רבות בעולם מרתונים שבהם לוקחים חלק מאות אלפי רצים. אל אלה מתלווים חברים ובני משפחה רבים. רק בחמשת המרתונים המפורסמים ביותר, של ניו יורק, בוסטון, ברלין, שיקאגו ולונדון, משתתפים כמאתיים אלף רצים ועוד מספר זהה של מלווים, שלפחות מחציתם מגיעים מרחוק וזקוקים לשירותי אירוח ותיירות.
השאלה המתבקשת, כמובן, היא איך יכולה ישראל להשתתף בחגיגה הגדולה של תיירות הספורט? בכל הקשור למגה-אירוע אין לישראל יותר מדי מה להציע, פרט אולי לאירוע המכבייה, הנערך אחת לארבע שנים בקיץ. למכבייה האחרונה הגיעו, לדוגמה, כ- 5,000 ספורטאים יהודים מכל רחבי העולם, ולצדם כעשרת אלפים מלווים, אוהדים ובני משפחות. המכבייה, הנתפשת בתפוצות כ"אולימפיאדה היהודית", יכולה, לדעתי, להביא לארץ מספרים גדולים הרבה יותר של יהודים, שירצו לקחת חלק בחוויה המרגשת שתאורגן עבורם. כדי שזה יקרה, נדרש שיתוף פעולה של כל הגורמים וצריך לתכנן, להתכונן ולמכור נכון את האירוע, ואז יש סיכוי שעשרות אלפי יהודים יגיעו כדי לקחת חלק בקומבינציה מעניינת של ספורט וביקור חווייתי בישראל.
תיירות הספורט האקטיבי עדיין לא מפותחת בישראל, אולם אם נלמד ממדינות כמו צפון-אירלנד ואירלנד, המנסות לאחרונה למשוך את מיליוני האירים מן התפוצות כדי לבקר במכורה, לשחק בגולף ולצפות או להשתתף במשחקים הגאליים, נשכיל אולי גם אנו למצוא את הנישות המושכות והמיוחדות שלנו, ולשלב פעילות ספורט עם חוויה תיירותית אמיתית. העיר אילת יכולה בהחלט להפוך למרכז בינלאומי של טריאתלון וצלילה, בפרט בחורף; הרי יהודה, ובעיקר הר סדום, יכולים להיות מרכז מדהים של מרוצים לאופני הרים; וכמה מגרשי גולף נוספים בקיסריה ובגעש יכולים למשוך אלפי יהודים שחקני גולף לארץ, לתוכנית משולבת של גולף וחוויה יהודית. ניתן גם לקיים טור-ישראל באופניים, שיעבור בין המקומות הקדושים מן הצפון עד לדרום, ובאמצע ירושלים, ואירועים נוספים לפי מידת הדמיון, התעוזה והחזון. אבל בשביל שכל זה יקרה צריך קודם כול להאמין בכך, ללמוד מה עושים במדינות אחרות, לתכנן בתבונה ביחד עם כל הגורמים הנוגעים בדבר (ארגוני ספורט, ארגוני תיירות, מלונות, אתרים וכיוצא באלה), ואז גם אצלנו - רק השמים יהיו הגבול.
ד"ר גלעד ויינגרטן - מנהל המרכז ללימודים אולימפיים במכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן במכון וינגייט. פרשן האתלטיקה של הערוץ הראשון במשחקים האולימפיים מאז 1972