האקס-פקטור של אדלשטין (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
האקס-פקטור של אדלשטין (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

נבחרת ישראל ביורובאסקט 2015, לפחות נכון עכשיו, היא המרענן הרשמי של הספורט שלנו. מה הופך את החבורה של ארז אדלשטיין למלוכדת כל-כך, ומה למעשה השתנה מאותה אליפות לפני שנתיים, שזכורה לכולם כמפח נפש גדול?

אליפויות הן עניין של מומנטום, והרבה פסיכולוגיה. משחק הפתיחה של הנבחרת באליפות לפני שנתיים היה מול נבחרת בריטניה החלשה על הנייר. העובדה הזו ולא משנה כמה אריק שיבק ניסה להתריע, ישבה בתת המודע של השחקנים. ואז, כשאתה מגיע פייבוריט ומפסיד, המכה היא קשה, ברמה כזו שקשה להתאושש ממנה כבר למחרת. הפעם, ההגעה של הנבחרת לאליפות הייתה במצב הפוך לחלוטין. קודם כל היא הגיעה אחרי הכנה 'רעה מאוד' של 7 הפסדים ונצחון בודד. לא אכתוב על תיאוריית קונספירציה שלפיה ארז אדלשטיין בניצוץ של גאונות תיכנן הכל ורצה להגיע אחרי שרשרת הפסדים לאליפות, אבל זה בהחלט שיחק לטובת הנבחרת בצורה נהדרת. תמיד טוב להיות אנדרדוג. פיני גרשון, 3 פעמים אלוף אירופה יודע את זה, וכנראה שגם כולנו בלי 3 אליפויות אירופה יודעים את זה. העובדה שהנבחרת הגיעה חדה, כשהיא יודעת שכדי להימנע מהפסדים (כמו בהכנה) היא תהיה חייבת להילחם בשיניים, עזרה מאוד.

הפעם, הנבחרת קיבלה יריבה קלאסית ונוחה למשחק הפתיחה. יריבה שהיא שם ענק בכדורסל האירופי, עם הרבה תארים ונצחונות גדולים, ולכן היא זו שפייבוריטית ולא ישראל. אבל היא קיבלה אותה במתכונת מצומקת, ואחרי שאמא רוסיה נשדדה מכל כוכביה, ונראית כרגע כמו סוג של רוסיה ג', עם מאמן די מוגבל על הקווים. win win situation. ברגע שאתה מנצח באליפות אירופה, המומנטום ממשיך, הבטחון נבנה וזה שווה הרבה. זה עבד לישראל בצד אחד, ועבד לרוסיה בצד ההפוך.

לפני שנתים, הוא לא היה (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
לפני שנתים, הוא לא היה (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

גם ברמה החברתית יש שינוי. נכון שכשמנצחים תמיד קל יותר להתחבר ולהידבק אחד לשני. הניצחון ממכר, וכיף להיות חלק מחבורה מנצחת, אבל שחקנים התבגרו בשנתיים האחרונות והסיקו לא מעט מסקנו. בראשם עומרי כספי שקיבל את סרט הקפטן. אגב, גם ליאור אליהו שקול יותר, וניכר שהעונה הנהדרת שהייתה לו, עם אליפות בירושלים וההכרה כשקיבל את תואר שחקן העונה תרמו לבטחון שלו.
 
אלמנט נוסף שחייבים להתייחס אליו הוא העובדה שלאדלשטיין יש את הפריביליגיה של שני מובילי כדור ברמה גבוהה כמו אוחיון ומקל, מה שלאריק שיבק לא היה (מקל התכונן לעונה עם דאלאס). מדובר בנשק אדיר, ברכזים שיודעים ללחוץ בהגנה ולמרר ליריב את החיים. בנוסף, רביב לימונד הוא אחד מאותם אקס-פקטורים של אדלשטיין. במשחק הפתיחה מול בריטניה לפני שנתיים, לימונד שיחק 4 דקות. מול רוסיה הוא שיחק 17 ותרם 12 נקודות.

אחת הבעיות של שיבק הייתה ההיעדרות של אלכס טיוס שעזב באמצע הטורניר בגלל פציעה. מנגד, דיאור פישר שלא נתן משחק פתיחה חריג, עזר לנבחרת מול פינלנד עם 30 דקות 7 נק' ו-11 ריבאונדים. אדלשטיין התרגש והזיל דמעה, נאחל לו שימשיך לבכות, כל הדרך לליל.